יום שישי, 10 בספטמבר 2021

אל רום מזג אויר חלום

כשאור הבוקר חדר לקרוואן פתחתי עין תורנית ועצמתי אותה בחזרה.
בשעה 8 החלטתי לבדוק את הטלפון, בליבי קיוויתי שאולי כבר תפסו את ששת האסירים… אבל זה לא קרה.
הכנתי תה צמחים(די עם הקפה על הבוקר) ועוגיות שסבתא אסתר הכינה לנו.
יצאתי אל המתחם.
שקט בחוץ, שקט מוחלט!

אט-אט כולם התעוררו וישבנו לפטפט,
אכלנו משהו קטנצ’יק,
כמעט כולנו צעדנו כ-10 דקות לנחל הקסום!
מעין ואור נשארו להשלים שעות שינה. מתבגרים.

בנחל היה כיף, ענבוש והילדים טבלו במים, יש דגיגים והמים קרים מאוד.
המקום מקבל 10 מתוך 10.
הנחל זורם בעוצמה, הצל כמעט אבסולוטי רק קרני שמש נחושות מצליחות לחדור את סבך הצמחייה.
אפשר לשבת על סלעים גדולים לצד הנחל ולשכשך רגלים. תענוג גדול .

יש פה הרבה פינות חמד שאפשר להתיישב בהם, ויש גשר פוטוגני במיוחד.
טבילה אחרונה והגיע הזמן להיפרד, הבטחנו שעוד נשוב, אפשר לבלות פה ולהסתובב באזור גם שבוע.

בדרך חזור עצרנו לקנות ארטיקים לילדים, המקום מיוחד, זה קמפינג לאוהלים והכווול מלא פסיפסים, אומנותי ביותר.

חזרנו למחנה, סידרנו את הקרוואן, בחוץ ובפנים, קיפלנו את הכול…
לא להאמין אבל ב- 12:00 בדיוק היינו מוכנים לתזוזה!
ייקה-לנד זה כאן!

שי מישמיש עזר לנו לרתום את הקרוואנים למכוניות ולכוון אותנו ליציאה, אחלה בחור, משקיע מהלב והנשמה.
היה לנו כיף גדול להתארח פה!
נשמח לחזור.

נוסעים לאל רום ללילה אחד, הנסיעה בסדר גמור, קצת עליות לרמה.
המכוניות שלנו סוחבות את הקרוואנים הענקיים באהבה גדולה.

מגיעים והגברים מקבלים רגליים קרות,
הם באים ומבקשים שאברר אם יש מקום הלילה בכנרת, למה? אני שואלת,
הם עונים שזה קמפינג ערום, אין פה כלום…

כמה רגעים אחר כך מגיע ברנש שנקרא בפי כל-ג’ינג'י, הבנו שהוא האחראי פה.
הוא מראה לנו את העמדות שלנו, הבנים ביקשו עמדות מוצלות מתחת לעצים, ג’ינג’י הסכים בגלל שקמפ לא מלא.
חיבורים למים וחשמל, לאחר מכן דיגמנו שולחנות עם מפות מחצלת וכיסאות - מחנה לפי הספר!
סיבוב באזור, נראה סביר…
יש פה גם מטבח ענק עם מקררים, עמדות גז וכיורים- והרבה כלי בישול- כל אלו לרווחת התיירים, קצת כמו בחו״ל.
+ הרוח והקרירות מקבלים פה ציון גבוה- ממש נעים. 
הגברים נרגעים ומתרצים, הקמפ בסדר.

אחרי כשעה עוד שני קרוואנים הגיעו למתחם ולקח להם הרבה זמן להתארגן על המקום שלהם ועל החיבורים שלהם-זה הלילה הראשון שלהם בקרוואן.
הבנים קפצו לכפר מסעדה הסמוך והביאו ארוחה מזרחית מושלמת, פתחנו שולחן וטרפנו, כולם נהנו.

הילדים ממשיכים לשחק שש-בש, כולם כבר יודעים את הכללים והם עושים סבבים.
הפעם הם הפכו ארגז ויושבים זה מול זה- כמו במילואים.

אח"כ הילדים הולכים לשחק בכדור,
שחר מקבל מכה כואבת, לוקח לו קצת זמן ואז הוא מצליח להתאושש- הוא שוקי שפיץ האמיץ.

אנחנו עולים לרכבים ונוסעים לתצפית בהר בנטל.
יש הרבה שבשבות חדשות שזרועות ברחבי האזור.
אנחנו מגיעים חמש דקות לפני שהשמש שוקעת, היא עושה לנו תצוגת אופנה וצובעת את השמיים בכתום.
הדרך לתצפית מאותרת בפסלים שעשויים מחלקי מתכת שונים.
הם של האומן יופ דה יונג, הולנדי במקור אבל נשוי לישראלית וחי במרום גולן.
כל פסל אחר, מקטן ועד גדול, כולם יפים ומיוחדים מאוד.

שחר רואה נחש, שאח״כ נגלה שזה צפע החרמון.
זה מפחיד ממש, נחש סופר ארסי. מזל שהוא לא נגע בו, וניב עוד אומר זה נחש קטן ומצלם אותו…

התצפית מקסימה, רמת הגולן וסוריה פרוסות לפנינו בצורה מעוררת התפעלות.
בית הקפה- קופי ענן- סגור.
מצטלמים עם שבשבת הרוחות שמראה כמה קילומטרים יש לכל מיני מקומות בעולם.

מגיעים חזרה לקמפ, עושים ארוחת שאריות, הילדים ממשיכים במשחק השש-בש…
מזג אויר קריר ואני כבר עם סווטשרט עם כובע לחימום האוזניים…

יש פה יורטים שחלקם מלאים, הקרובים אלינו רקים אז אנחנו משתרעים על השטח בהנאה.
יושבים ומפטפטים עד שהמבוגרים פורשים לשינה, הנוער נשאר עוד קצת לשחק וגם פורש למקלחות ושינה.

מחר יורדים לכנרת… כולם מחכים לזה, אם אפשר היה לקחת קצת מזג אויר קריר בבקבוק ולפתוח בכנרת זה בטח היה מוסיף.

לילה טוב, שוויץ של ישראל, אל רום


הדרך הקסומה לנחל חרמון

                                                  

                                      

                                 

                                                

שוקי שפיץ

                                       

                                        

לחדי העין-שפירית כחולה

                                                

                                            


העלייה לאל רום

                                       

הגענו לקמפ

                                    



טורניר השש-בש ממשיך




שקיעה אופנתית הר בנטל



היינו פה
לאן בא לכם לנסוע?

                                                      
                                       


אמן הברזל


                                    


צפע חרמון
                                                  

התצפית בקופי ענן
                                   

                                        
















אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...