יום ראשון, 29 בספטמבר 2019

הו הסלע האדום, האדום

29.09
אוף, אוף, אוף שוב קמתי מוקדם, באמת שהמיטה נוחה, אבל היה קר ובאמצע הלילה הדלקנו חימום, הוא עשה המון רעש, זה חימום על גז... בחמש בבוקר קמתי סופית, מעצבן!!!
כל דרי הקרוואן מקיצים לקראת שש וחצי,
סידורי בוקר, מעין והילה מדברים בוואטסאפ עם חברים, אח"כ אנחנו מתקשרים לסבים- אסתר ויהודה ורבקה ודוד.
מאחלים שנה טובה עם הרבה בריאות ואהבה.
לידנו בקמפינג יש זוג מבוגר שיושב מחוץ לקמפר הקטן שלהם ויש להם חתול קטן שמציץ דרך דלת הרשת של הקרוואן- החיים הטובים!!!
לקראת שמונה וחצי יוצאים לדרך, שוב נוסעים מזרחה, בכיוון העיירה פלגסטף (דרכה רק נחלוף).
מעיני יושב מקדימה ואני והילוש יושבות מאחורה ומשחקות דאבל ואיש תלוי, אז בינתיים לא יהיו תיאורי נוף, כביש ודרך... אל דאגה בקרוב אמשיך לחפור על זה.
בכניסה ל- Oak creek canyon, אני ומעין מתחלפים, כי הוא יושב מקדימה אבל משחק בטלפון, חבל לבזבז נוף כזה על משחק בטלפון.
קצת מזכיר את שוויץ, אפילו שבכלל לא הייתי שם, הדרך מתפתלת , עצים ירוקים מעטרים קירות של מצוקים גבוהים, באיזה שהוא שלב מעין אומר להילה, תסתכלי החוצה, אז היא עונה לו בלי התלהבות בכלל- וואו עצים.
לאט לאט מתחילים לראות את הצבע האדום שולט בסלעים, וזה מעניין.
בסביבות 9:45 אנחנו רואים מצד ימין את מסלול ההליכה שרשמתי לעצמי כיפה וגם TAGA רשמה שהם עשו אותו והוא יפה, אז החלטנו לעצור.
בכניסה בכדי לכוון את התנועה הניחו קונוסים מאווווד קרובים אחד לשני, בבודקה יושב פנסיונר, אנחנו משלמים לו 11
דולר ובאים להיכנס, על הדרך ניב מוחץ קונוס אחד והופך אותו לפיתה ועוד קונוס אחד נתקע לנו בגלגלים... לקרוואן שלום.
יאללה, מתארגנים ומתחילים את המסלול- בעיקרון זה מסלול של 3.5 מייל הלוך ועוד 3.5 מייל חזור- באותה דרך, כך שאפשר ללכת כמה שרוצים ולפרוש מתי שרוצים, נחשב למסלול פופולארי מאוד ובהחלט חלפנו על פני כמות נכבדה של אנשים שחייכו ואמרו היי...
בתחילת המסלול פגשנו נערה יושבת על אבן וקוראת ספר, כשאנחנו מתקרבים היא שואלת אותנו בעברית- מה אנחנו עושים בסדונה, איזה קטע הזוי, בקיצר היא לומדת על מילגה באוניברסיטת אריזונה, מילגת---- טריאטלון... די, זה נשמע וואו, יש דבר כזה? מטורף. היא מחכה לחברות שלה שיחזרו מהמסלול כי היא מחלימה מפציעה והן יצאו לריצת הבוקר שלהן...
אנחנו צועדים במסלול היפה והקל הזה, חוצים מספר פעמים את הנחל, משתדלים לדלג על אבנים שלא מתנדנדות... ומצליחים לא ליפול.
קירות המצוק מאוד גבוהים, חלקם ממש אדום חמרה, אנחנו נהנים במסלול ובאיזה שהוא שלב מחליטים לחזור חזרה ולהמשיך את היום.
בחניה כבר הכווול מלא, אנשים עומדים בטור מכוניות ארוך כדי להיכנס ולהחנות, מזל שהגענו יחסית מוקדם!
יש לנו עוד חצי שעה של נסיעה לסדונה, אז יוצאים לדרך.
בנסיעה על הכביש מתגלים לפנינו כל מיני ריזורטים שהלוקיישן שלהם חלומי, על הנחל ליד מצוקי הסלעים האדומים האלה, מצאו מקום שווה.
בהמשך הנסיעה נפתח הנוף ונגלה לפנינו - וואו וואו וואו, כל העיר מוקפת במוניומנטים עצומים של הרים מעוצבים(טבעי) בכל מיני צורות, הכל בצבע אדום חזק. המראות מאוד עוצמתיים, בהחלט נוף מעניין, ומיוחד.
אנחנו עוברים דרך העיירה סדונה שכולה בנויה מבנים חד קומתיים נמוכים, צבועים באדום/חום ומעטים אפור, מלאה בתיירים, בחנויות גלריות ושאר ירקות, ניב שואל מי קונה את כל הדברים האלה, שאלה טובה שאין לי עליה שום תשובה.
מגעים לדרומה של העיירה ל-Chapel of the holy cross, כנסיית הצלב הקדוש.
היא נבנתה לתוך צוק אבן אדומה בשנת 1957.
מגיעים לחניה בטוחים בעצמנו ושמחים, ולפתע מגלים ש- אין כניסה/חניה לקרוואנים, אוטובוסים,משאיות.
אז החלטנו לוותר, עשינו אחרוה פנה, ואחרי כ100 מטר מצאנו מפרץ חניה בו אכלנו ארוחת בוקר בקרוואן.
ואז נפל לניב האסימון- נשאיר את הקרוואן ומפרצון ונצעד לכנסייה, אז הלכנו.
כדי להגיע אל הכנסייה עצמה יש לטפס בעלייה, אבל אנחנו מגלים קלאבקרים שלוקחים מבקרים למעלה לכנסייה, אז קפצנו על אחד כזה ובציק בלי מאמץ ובלי זיעה הגענו למעלה.
הנוף למעלה מרשים ביותר, העיירה סדונה נפרשת לפנינו, וההרים האדומים המקיפים אותה נותנים מסגרת לתמונה. ממש ממש יפה!!! חזרנו גם בקלאבקאר!!!
מפה נסענו ל- Tiaguepaque Arts- זה מקום שהחניה בו מתאפשרת רק לתושבים, אז אנחנו חנינו בחוץ. יש פה הרבה מאוד חנויות של כל מיני- בגדים, תכשיטים, נרות, חפצי אומנות, מסעדות ועוד. כל זה ממש לא עניין אותנו, מה שמאוד יפה זה המקום עצמו- הרחובות המטופחים, הסימטאות, המזרקות...
הסתובבנו קצת והצלחנו לא לקנות כלום!!!
נסענו בעליה לשדה התעופה של סדונה ממנו יש תצפית יפה על העיר, ומשם התגלשנו חזרה אל העיירה.
מעין מאוד רצה להכין פשטידת רועים, סליחה- מעין מאוד רצה שאני אכין פשטידת רועים, אז עצרנו בסופר לקנות בשר...
ב16:00 הגענו אל פארק הקרוואנים המוקפד והמאורגן שלנו להלילה.
כשנכנסנו פגשנו את דיאנה והמשפחה שלה מפורום למטייל, איזה נחמד!!!
אח"כ עוד הספקנו לרדת לנחל שזורם פה ממש בקמפינג, ניב והילדים נשארו עוד קצת ואני חזרתי לקרוואן להתחיל עם המטלה שלקחתי על עצמי- פשטידת רועים.
אחרי כמה שעות ישבנו לארוחת חג- ראש השנה תש"פ הגיע גם לאריזונה.
אז, שתהיה לכולנו שנה טובה, מלאה בטוב, בריאות, אהבה, שמחה וטיולים משפחתיים.

ריני, לילה טוב, סדונה, אריזונה. 

הדרך המפותלת בערוץ ה OAK המובילה לסדונה

הילה משחקת באיש תלוי

תזכורת לקונוס המעוך ז"ל של רשות הפרקים של ארה"ב

תחילת מסלול ההליכה בערוץ הנחל

חיוך גדול לסלפי מול קירות המצוקים

אחד ממעברי הנחל הרבים

ריני במנוחה קלה

מעין והילה נהנים מהזרימה

חוזרים לקארוון ונזהרים מהצמחייה (אלון רעיל... - :-)

מפרצון החניה מתחת לכנסיה 

יאמי... ארוחת בוקר מעולה

הכנסיה החצובה בסלע - מרשים מאד

מונומנטים של עמודי ענק אדומים

משפחת "מצ'עמם לי" - אחרי הטרמפ בקלאב קאר

מתחם הגלריות בסדונה

הנוף הנשקף ממצפה שדה התעופה לעייירה סדונה

ריני אחרי קניות בהול פוד

ובבישולים לערב חג

בנתיים מעין והילה צופים בפרקי "כאן גרים בכיף" שהבאנו מישראל, די דומה למשפחה שלנו

לחיי השנה החדשה, בריאות ואושר...

Sixty six is the mother of all roads

28.9

ב 4 בבוקר מעין קורא לי ממיטת הלופט שלו, ואני קמה בבהלה, ומה אתם חושבים שהנער רצה ??????
לדעת מה השעה כי הוא חשב שאני ערה, כי בוקר, הגט לג מכה שנית!
אני בנחמדות שלא אופיינית לי ב 4 בבוקר (לא בטוחה מאיפה היא הגיעה לי) עונה לו שיחזור לישון.
גם ניב מתעורר, כולנו חוזרים לישון, ברור לכולם שניב ומעין הצליחו לחזור לישון ורק אני נשארתי ערה והתחלתי את היום! עוד יום יומיים והגט לג יהיה מאחורי, אני בטוחה בזה!
בשעה שש ורבע קמים סופית התארגנות בוקר בנחת, מה בוער? קפה, עוגיות ושקט במינון גבוה, זריחה מדברית נצפית
מחלון הקרוואן, יפה וזוהרת כיאה למקום מבודד כזה.
מפרקים חיבורים, עכשיו כשיהודה לא פה, מעין עושה את החיבורים והפירוק ביחד עם ניב והם מתקתקים את זה.
7 וחצי יוצאים לדרך, היום תיכננתי לנו יום משגע, יום שכולו מוקדש לחלק ממקטע כביש של דרך 66 ההיסטורית (בטיולים הקודמים ראינו מספר פעמים תצוגות שקשורות אליו, זה אישיו פה בארה״ב).
מסלול כביש 66, באנגלית Route66 חיבר בין 9 מדינות משיקגו עד קליפורניה (3940ק״מ) הוא נחנך ב1926, ובשנת 1985 הוצא רשמית ממערכת

הכבישים הלאומית של ארה״ב, אחרי שנסללו אוטוסטרדות. בשנים שהוא היה פעיל, זה היה כביש תוסס וצבעוני עם הרבה אנשים שהתגוררו לאורכו, והרבה סרטים הוסרטו עליו, מלפניו,מאחוריו, ומצדדיו 1,2,3.
בקיצר, נראה לי מגניב לבלות יום בנוסטלגיה האמריקאית!
מתחילים את הנסיעה מנידלס לכביש 66 ולפתע כתוב שמקטע הכביש סגור, מה??? וגוגל מפות מתעקש שהכביש פתוח,
רק חבל שיש מחסום!
עוצרים לרגע בצד הדרך להתקשר למרכז המבקרים, אבל הם לא יודעים שום דבר על כביש סגור.
לפתע נעמד לצידנו טנדר, בחור צעיר ונחמד עם בנדנה ומבטא כבד שואל אותנו אם אנחנו צריכים להגיע לאוטמן על
כביש 66, כן אנחנו משיבים, סעו אחרי אומר הבחור.
זה היה הזוי, נסענו אחרי איזה סטרנג׳ר מקיפים את הכביש החסום, משייטים בין הרים עד שאחרי 20 דקות בערך
הגענו לאוטמן - כמובן שהודנו לו, נתנו לו חמסה ונפרדנו, יש אנשים טובים ביקום!
אוטמן היא ״עיירת״(רחוב אחד) מערב פרוע היסטורית קלאסית. בתקופת הזוהר שלה כרו בה זהב והתגוררו
בה 5000 אנשים, היום נשארו 50. לאף אחד מהם אין וילה מפוארת.
ברחוב הראשי והיחידי יש כמה חנויות שכולן על טהרת כביש 66(לא חשבתי אחרת) מוכרים אבנים טובות, לוחיות של מכוניות, מוצרי עור, יש מכרה זהב נטוש שאפשר להיכנס ולראות איך זה היה פעם, ומסעדה שבה מדביקים דולר על הקיר
או התקרה ורושמים את השם שלך.
עוד יש ברחוב חמורים שמסתובבים חופשי, הם הצאצאים של החמורים שעבדו במכרות הזהב בעבר,
ואנשי העיירה מטפלים בהם. שני חמורים התעצבנו אחד על השני ורבו ממש, זה היה פחות נחמד!!!
אנחנו משוטטים בעיירה עד 9:45 מצטלמים, מקשקשים עם המוכרים הלבבים, עד שממצים.

קטע הכביש הבא של כביש 66 מאוטמן עד לקינגמן הוכרז על ידי משרד התחבורה האמריקאי
כדרך נופית של All American road
הדרך צרה מפותלת ומתפתלת בהרים עליות וירידות, לונה פארק, וברוב הכביש אין שוליים יש פשוט תהום!
בחלק מהכביש שני קרוואנים לא יכולים לעבור, אני כל שניה אומרת לניב, תיסע לאט שלא נהיה תלמה ולואיז.
מיותר לציין שהדרך מהממת ביופיו והנוף של העמק הנשקף ממנה משגע.
בערך בחצי הדרך אנחנו רואים חבורה של אנשים כולם לבושים חולצות אדומות עם סמל של כביש 66,
אז עצרנו ושאלנו מה זה, ולתשובת אחד מהם, אלו חבורת זקנים שיכורים שנפגשים כל שנה,
הם עושים קמפינג ב Nowhere ומטרתם לעשות זיכרון והנצחה לכביש 66, בטח עשו עליהם כבר סרט,
כי אין ספק שהם חיים בסרט.

ממשיכים בנסיעה, יורדים לבקעה שכתוב שאם הכביש מוצף אסור לנסוע בו, אבל היום שמש, אז אין בעיה!
מגיעים לקינגמן מחפשים שירות למקרר, כי המקפיא לא עובד כמו שצריך, אבל הם לא עובדים עד יום שני.
יש פה היום פסטיבל קטן, אנחנו נכנסים למרכז המבקרים לקחת מפות, הפקיד הפנסיונר נותן לנו ״דרכון״
של כביש 66 ומחתים אותו( עוד גימיק אמריקאי).
בעיירה יש קטר ישן ויפה, מכוניות ישנות ומעוררות נוסטלגיה מסרטים ישנים ודיינר אמריקאי טיפוסי מהסרטים של פעם,
ברור שאוכלים בדיינר, מנות גדולות וטעימות מאוד!!!!

בשעה 13:00 על בטן מלאה יוצאים להמשך כביש 66.
הנסיעה בדרך מישורית ורחבה מוסיקה טובה ברקע ותוך כדי מעיני שומע באוזניות שלו מוסיקה אחרת ומדקלם את
כל המילים של השירים, אז נהיה סלט מוסיקה.
בהקברי כמעט מפספסים את העצירה לחנות הידועה, אבל ניב מזהה את המקום בשניה האחרונה ועוצר.
מזל שלא פספסנו את העצירה הזאת, כי אם המקום הזה לא היה קיים היו צריכים להמציא אותו.
זוכרים את תוכנית הטלוויזיה ״מנהרת הזמן״, אז היום נכנסנו במנהרה.
בעבר הרחוק היתה פה תחנת דלק ישנה וזו הוסבה לחנות מזכרות ופיציפקעס של כביש 66.
מחוץ לחנות יש מכוניות ישנות, תחנות דלק ישנות, שלטים ישנים שמתנדנדים ברוח וחורקים,
ובתוך החנות יש כל מה שרצית ולא רצית שקשור לכביש 66, זה מה שנקרא נוסטלגיה לוריד!
מצלמים מצטלמים, מצמידים דולר עם כיתוב בעברית לאחד הקירות(ברומא תהיה רומאי), ונפרדים מהמקום המיוחד הזה.
בהמשך הנסיעה עושים עצירה קצרה בפיץ ספרינגס, זו עיירה של שבט החולאפאי, ובדיוק כשאנחנו עוברים יש תחרות בין שתי קבוצות בזריקת לאסו. המתחרה רוכב על סוס וצריך ללכוד בלאסו את העגל שרץ, ברגע שהוא לוכד אותו הוא משחרר את החבל כדי לא להזיק לעגל ובקהל כל שבט החולאפאי מעודד!!!
אחרי שאכלנו את כל האבק שהסוסים עשו, המשכנו הלאה.

הנסיעה במרחבים עצומים, מצד שמאל הרים גבוהים שמזכירים בצבע ובצורה את אלו של הגרנד קניון (אליו עוד נגיע).
שוב כבישים שלא נגמרים, בעצם הם נגמרים אבל רחוק רחוק באופק.
ניב אומר שזה הכביש הישר הכי ארוך שהוא נסע עליו מעולם, כמו ממולדת לחיפה- על כביש ישר.
דיקלה שרה מדהים ומנעימה לנו את הדרך.
העצירה הבאה היא העיירה סלינגמן, אנחנו נוסעים עד סוף העיירה,
ממש בקצה הכביש נמצאת מזללה קטנה, צפופה ומפורסמת שנקראת Delgadillos snow cap
במתחם הקטן שמחוץ למזללה יש מספר מכוניות עתיקות שהיוו את ההשראה לסרט Cars.
חוץ מזה יש במקום גלידה ושייקים מעולים, והמוכרת עושה שטויות שמצחיקות רק אותה.

זהו, כך נגמר לו כביש 66 בשבילנו, בשעה 1600 עם עוד 45 דקות נסיעה לווילאמס,
אנחנו נפרדים מכביש 66 ועולים על האוטוסטרדה. לווליאמס עוד 45 דק אוטוסטרדה
הנוף משתנה להרים מיוערים, וזה יוצר ירוק בעיניים, זה משהו שלא ראינו ביומיים האחרונים כשנסענו במדבר.
ויליאמס שוכנת בגובה 2000, אז קצת יותר קר פה, בטח לעומת המדבר!
אנחנו נכנסים לקמפינג שלנו להערב של חברת koa המעולה.
אני עושה ניקיונות של פסח בקרוואן וניב והילדים הולכים לעשות קרטינג ולשחק מיני גולף- מה רע.
נגמר לו עוד יום, היה יום מהמם בעיני!!!
ריני, לילה טוב מווילאמס ושנה טובה לכל משפחתי וחברי היקרים. 


מתעוררים לבוקר שני בעיירה המדברית - נידל (גבול קליפורניה/אריזונה)


קפה של בוקר

וגם שוקו ויוטיוב

כביש 66 - בפי האמריקאים הוא אם כל הדרכים

העיירה אוטמן על כביש 66 - מכל חלון יכול להציץ קאובוי

הרכבים שמלווים את כל כביש 66 המיתולוגי

מעייני מצא טרקטור ישן...
גם ריני משקיפה על איזה בר מקומי

מתחילים את הטיפוס בכביש 66 לקינגמן

ואי אפשר לוותר על הדיינר המפורסם - Mr D'z

ממש משנות ה 60 - אבל המבורגרים ופיצות מעולים !

מדהים איך שהאמריקאים מיתגו את הכביש הזה


הילה מדביקה דולר עם הקדשה - מנהג מקומי

בתחנת הדלק ההיסטורית של האקברי

אוסף המכוניות הלקוח מהפקת הסרט Cars
כביש הסרגל של אריזונה - 35 מייל ישרים וללא תנועה

מעבירים את הזמן בדרכים לא נגמרות...

על הדרך מצאנו מופע בוקרים מרהיב

ולסיום היום אי אפשר בלי תחרות נהיגה בין מעין לניב (תנחשו מי ניצח...)
והילה בחרה להירגע במיני גולף

יום שבת, 28 בספטמבר 2019

יהושע הפרוע



27.9
הלילה הראשון עבר נעים, כאילו לא עזבנו את הקרוואן מעולם.ניב ואני הפעם ישנים בסוויטה האחורית, ישנו טוב והיה נוח. גם לילדים היה מצויין. יצאנו מהקמפינג בנסיעה ובאחת הקפיצות בקבוק היין שקנינו צנח אבל לא נשבר לשמחתנו. לפעמים זה קורה.
ביציאה מהעיר נסגר מחסום הרכבת ו3 קטרים סחבו 118 קרונות (כן ספרתי)חלק מהקרונות היו מצוירים בגרפיטי יפה ויצירתי.
נוסעים על ה 62 מזרחה הר עצום מימדים מסתתר מאחורי העננים ורק פסגתו מציצה.
נוסעים בתוך עמק רחב ומרשים.
הדרך מיוחדת ומעניינת, הרים צהובים חשופים עליהם זרועות כמויות לא נגמרות של מיליוני שבשבות לבנות להפקת חשמל וכולן מסודרות שורות שורות.
ההרים קצת מזכירים את הרי אילת, חומים וחרושי קמטים.
אחד השלטים על הכביש מסביר שמטוסים מפקחים על המהירות של הרכבים, אין מצב שהם יפזרו ניידות על שטח כל כך נרחב אז מה הבעיה, מטוסים יעשו את העבודה.
מתחילים לראות את עצי היהושע פזורים במרחבים הפתוחים.
וגם ברחבי העיירות הקטנות כמו העיירה יוקה וואלי.
מגיעים בתשע וחצי למרכז המבקרים הצפון מערבי של הפארק, מקבלים מפה והכי חשוב - קונים ב80 דולר את מנוי הפארקים השנתי.
בכניסה לפארק יש כמה מאות מטרים של כביש משובש- עובדים בכביש.
הנסיעה מתבצעת בין קונוסים בכביש צר מאוד, וניב ממש משתדל לא להפיל אותם.
נופי הנסיעה משאירים אותנו עם פה פעור, אלפי עצי ג’ושוע זה לצד זה נטועים בקרקע ופורשים ידיים לצדדים. למורמונים שהיו פה וקראו כך לפארק על שמו של ישו הקדוש פורש ידיו לתפילה, היה בהחלט דימיון עשיר. אני לא ראיתי שום קשר בין העצים לישו...
כמויות העצים והנוף המדברי הוא בהחלט משהו ייחודי ומהפנט.
בהמשך הדרך אנחנו עוצרים בחניה של HiddenValley, מתקתקים ארוחת בוקר. ויוצאים להליכה של 2 קילומטר. על ההתחלה רואים לטאות והילוש ממש לא אוהבת אותן.
ניב מגלה נחש, ואז מעין והילה ממש ממש לא נהנים ואומרים שלא כיף להם. אבל אם לרגע נשים את עניין החיות בצד חייבים להגיד שהמסלול מקסים, ייחודי ובראשיתי. (ביציאה מהפארק ניב שאל לגבי סוג הנחש והרנגרית אמרה שהוא נחש טוב ונקרא California King Snake , אז ההיסטריה קצת ירדה).
בסביבות 1230 יוצאים מהכניסה המזרחית העליונה בדרכינו לנידלס.
הילדים חופרים, הם רוצים וולמארט להרגעת הפחד מהנחש, נראה!
נוסעים במדבר הכול שטוח, הצמחיה נמוכה ואדמת חול מקשטת הקרקע.
מידי פעם יש שלט של רחוב עם שביל כורכר שמוביל אל בית אחד קטן צנוע ומט ליפול, אנחנו מתבדחים שבכל רחוב יש רק בית אחד ואם מישהו מגיע אלי אז ההכוונה פשוטה.
מבודד זה המילה שמתארת את האזור...

ממשיכים בנסיעה במדבר, באזור שאף אחד לא גר, 360 מעלות של שממה ושיממון וכביש אחד שחוצה את הכול בדרך מזרחה!
פעם ב... רואים משהו מעניין, הר עם אדמה שחורה ואח״כ מקום עם מים וכלאוריד.
מידי פעם רואים פטה מורגנה.
שוב אנחנו מוצאים את עצמנו נוסעים על Endless roads . וזה מהמם!!!
נכנסנו למקטע קצרצר של כביש 66, בו נבקר גם מחר.
לפני העליה להייווי עצרנו לקפה, הפעלת הגנרטור זיכתה אותנו במים חמים במהירות איתם שתינו קפה שוקו ועוגה שנשארה לנו עוד מהארץ.
המשכנו בנסיעה עלינו על כביש 40 לנידלס, נכנסנו לקמפינג שלנו לברר על מכולת להשלמת מעט מוצרים שחסרים לנו. הפקידה אמרה שיש וולמארט 20 דקות נסיעה מכאן.
אז נסענו, מילאנו דלק, עברנו את הגבול לאריזונה- וגילינו שהדלק זול בחצי מקליפורניה!!!
קנינו קצת בוולמאט וחזרנו לקמפינג להתארגנות ערב, בתחום הבישול מעין חנך את הגריל החדש שקנינו והכין סטייקים משובחים, קצת כביסות, כלים, מקלחות ויייאלה לישון.

ריני, לילה טוב, נידלס, קליפורניה

בכניסה לפארק עצי ג'ושוע

איזה גובה של קקטוס

עמקים שלמים שמלאים בעצים אלו

וסלעים בצורות שונות שמשמשים גם לטיפוס

לא הפסקנו להתלהב - מראות מרשימים

כך זנ נראה מחלון חדר השינה שלנו בקארוון

במסלול ה Hidden Valley

מעייני מטפס על כל עץ

אפילו הקארוון שלנו קטן לידו...

Endless Road

בהכנות לארוחת שישי ראשונה בקארוון

מעייני על הגריל

כך נראת ערימת סטייקים 500 גרם לאחד...

שבת שלום

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...