יום שלישי, 8 בינואר 2019

היום היום הזה ממש- טיול חדש מתחיל לקרום עור וגידים

היום אני אולי נרגש
אני אוהב פתאום לחיות
היום אולי אני נרגש
אתה שומע היום....

אז, אחרי שרקדתי את ריקוד "הזמנתי 2 לילות בפארק יוסמיטי" (בקמפינג פרטי עם חיבורים- שלא יהיו לאף אחד ספקות- אני אפילו לא מנסה להזמין מקום בקמפינגים של הפארק- אלה בלי החשמל, המים והביוב- אבל היפים!
מבחינתי יופי יש בכל מקום בטבע, ואצלי בלב יש יופי כשאני מחוברת ל-
Fullhookup-כזאת אני)

אני יכולה להתפנות ולכתוב את הפוסט החדש בבלוג הישן- על הטיול החדש...
לאן אתם שואלים? שוב? לא הספיק לכם? איך זה קרה?
תבינו- כשמכורים לטבע ולנופים ולקרוואן- אז חייבים להמשיך לנוע (עדיף להיות מכורים לזה ולא להימורים של וגאס- לא? אולי נגלה שגם אליהם אנחנו מכורים, אופס... נתתי לרמז לאן נוסעים).
יש כל כך הרבה מקומות יפים בעולם, ואני רוצה להיות בכולם! (נכון, קצת יומרני, אז אולי לא בכולם, אבל במספיק)

מבחינתי זה שהארץ שלנו (המהממת) חסומה יבשתית מכל כיוון אפשרי ואין יכולת לנוע למדינות סמוכות (אירופה נחשבת סמוכה נכון?) עם קרוואן - זה מינוס רציני, אז אנחנו מאתגרים את עצמנו עם מדינות רחוקות...
אולי יום יבוא והחסימה היבשתית תפתח- ואז נתנייד בקרוואן (כמובן) גם למדינות הסמוכות. (כן, אני מבינה שאמרתי משפט מקביל ל- "מזל טוב להולדת הבן, ועד שהוא יגיע לצבא- כבר לא יהיה צבא- יפ...)

איך זה קרה?
לפני חודש וקצת ניב התיישב לבדוק את החגים של 2020, חשבנו שזה יהיה זמן טוב שוב לצאת לדרך לאיזה 
Road trip מרגש, אבל תאריכי החגים של 2020 לא היו לטובתנו, רובם יוצאים על שישיבת וזה אומר שהילדים + ניב יפסידו הרבה ימי עבודה/לימודים...
אז, גירדנו בפדחת כמה ימים וחשבנו מה לעשות, לניב כמובן היתה תשובה פשוטה- ניסע בחגים של 2019.
אני לא ממש רציתי, והתחמקתי...אמרתי לו שזה רק שנה אחרי שחזרנו מטיול ארוך... ושלא הספקתי לעשות לופה (תירוץ טוב לא?), אבל האמת היא שהחזרה מהטיול האחרון היתה לי נורא קשה, היה לי ג'ט לג שלא נגמר, הייתי מבואסת והיה לי קשה לחזור לשגרה. (אני חושבת שאני טיפוס שיותר מתאים לו לטייל כמה חודשים- נניח חצי שנה- שנה? סמיילי מחייך- אוף למה אין פה אייקוניים).
בסוף אמרתי לניב, אתה יודע מה -אני אתחיל קצת לגשש ואז אחליט, אולי ספרד פורטוגל- משהו קרוב.

דיברתי עם גל ממוטרהום - ושאלתי אותה מלא שאלות, על ספרד פורטוגל... ועל ארה"ב.
גל באדישות האופיינית לה המליצה בחום על דרום מערב ארה"ב... "לא הייתם עדין במסלול הקלאסי - זה שכולם עושים אותו ראשון, אז מה דעתך?" היא שאלה אותי... ושמעתי שמץ קל של התרגשות בקולה..."אני עשיתי את המסלול הזה לפני כמה שנים והוא ממש יפה".
שאני אתווכח???
וכך נבחר היעד לטיול הבא שלנו!!!

ביקשתי מגל לחפש לנו קרוואן...
תוך כדי שגל מחפשת לנו קרוואן, ותוך כדי שאני מתלבטת מה המסלול ומתחילה לקרוא מלא סיפורי טיול עד שהמוח שלי נהיה מג'דרה מתובלת חריף, פתאום מכה בי ההבנה שבטיולים הקודמים בשלב הזה- הכל היה כבר מוזמן- מוכן- וחתום...
אז צריך להכניס להילוך גבוה יותר,
שעות על גבי שעות מול המחשב, בהם אני קוראת וקוראת, כותבת וכותבת - דפים עפים באוויר, דפים נזרקים לפח, דפים... הכול מלא דפים (ככה אני- מיושנת- כותבת סיכומים כמו לבגרויות על דפדפת שורות קטנה- הייתם מאמינים שכבר אין להשיג בכל חנות כלי כתיבה?!!!).
כמובן, מתייעצת בפורום צפון אמריקה + הספר המושלם של נטע דגני- עושים את העבודה, אני מצליחה להבין איזה מקום בא אחרי איזה מקום ומה זמן הנסיעה המשוער (תודה לאלוהי הגוגל מפס), מה עושים בכל מקום,ואיזה מסלולים מותאמים למשפחות (עם ילדים קטנים- כי אני נחשבת לחולייה החלשה= כושר של ילד קטן מנומנם ולא היפראקטיבי).
אני מחליטה על מסלול (בערך)...

איפה נוחתים ולכמה זמן?
אפשר לנחות בלוס אנג'לס, סן פרנסיסקו או אפילו בדנוור לנסוע מערבה...
אחרי התלבטויות לא מעטות - נוחתים וממריאים בלוס אנג'לס (תמיד רציתי להגיע לקריית מלאכי ולא הזדמן לי)...
ואת הימים שבין הנחיתה להמראה (28 יום) מילאתי בכל טוב.


גל מצאה לנו קרוואן (הדגם שהיה לנו בצפון מזרח ארה"ב ב- 2016, אחלה קרוואן).
כמעט סגרנו, ואז אסתר ויהודה- הסבים- החליטו שהפעם הם לא באים איתנו.
אכזבה נשמעה במחוזותינו... אכזבה שהגיעה עד לגרנד קניון באריזונה (האמיתי - לא של הילוסטון)...
הם הסבירו שטיילנו במסלול הזה לפני 30 שנה, הם טסים ליפן בפסח, ואני חושבת שהם קצת שבעים מאיתנו (לא באמת... אנחנו כאלה מקסימים), בכל מקרה יש להם אותנו במנות גדושות גם בלי הטיולים, אז ויתרנו להם...
(אל דאגה, נפציץ אותם בתמונות, ואולי גם בסרטונים של הילדים רבים וחופרים- שמצד אחד הם יתגעגעו אלינו ומצד שני ירגישו שהם כאילו איתנו).
* כבר התחילו להיות לי תובנות/הבזקי מחשבות על - איך יראו החיים בקרוואן בלי אסתר ויהודה, רק אנחנו.
ובטח ככל שהזמן יעבור המחשבות האלה רק יגברו, אשתף בהזדמנות...

לגבי הקרוואן- החלטנו לקחת קרוואן קטן יותר 25-27 פיט.
למה?
כי אנחנו 2 מבוגרים פחות, והוא נראה ממש בונבוניירה.
שוב עולה בי מחשבה- אולי הפעם אנהג בקרוואן, זוכרים שבטיול הקודם ממש רציתי (באתי עם רצון עוד מהארץ) ואחרי שראיתי את הגודל שלו 33 פיט מממממש השתפנתי. (טוב, 33 פיט - היה לי אחלה תירוץ)
נראה, אולי הפעם אקבל אומץ כי הוא יותר קטן, כי אני יותר גדולה, כי...כי... אולי פשוט אנסה...
חחח - אבקש מניב לתת לי לנהוג במגרש חניה של וולמרט- כמו שעושים לתלמידי נהיגה...איזה רעיון!!!

ומה עם טיסות???
אחרי שסגרנו קרוואן, סגרנו טיסה ישירה של אל על ללוס אנג'לס.
למה טיסה ישירה?
כי אני רוצה להמריא במקום אחד ולנחות ביעד בו אני מטיילת, ההמראות-נחיתות האלה לא עושות לי טוב למערכת...
שונאת טיסות!!!!!!!!!
הטיסה יוצאת מישראל ב1 בלילה, ונוחתת בלוס אנג'לס ב6 בבוקר... (לא, זה לא 5 שעות טיסה- למרות שזה ממש מתאים לי, זה 14 וחצי שעות, אלוהים).


בפוסט הבא - אפרט את המסלול,
ועד אז אנסה לסגור מספר מקומות לינה ולקדם קריאה של סיפורי מטיילים לעוד טיפים ברזולוציה נמוכה-
מה שנקרא-  
Fine tuning.

נשיקות, ריני, ישראל.



סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...