יום חמישי, 27 בספטמבר 2018

סיאטל- בואינג, סיכומים ואריזה

מתעוררים לקולו של השעון המעורר,
ארוחת בוקר, לא אצליח להבין את ארוחות הבוקר של האמריקאים עתירות הפחמימות ודלות הירקות. ובנוסף מכונות המשקאות הקלים - בחינם.
שוב ילדי מתעניינים יותר במכונת הקרח מאשר באוכל. מעין שותה קולה הוא מרגיש שהוא מנצח את הצרכניה - שכאן זה בחינם...
נכנסים לאוטו המפנק ששכרנו ונוסעים צפונה, חוצים את כל העיר עד למפעלי בואינג שנמצא כ40 דקות נסיעה מטקומה.

הסיור בבואינג נמשך שעה וחצי, התחלתו היתה בהסברה ואיסורים שונים לגבי מצלמות טלפונים וכ'ו, יש לוקרים חינם בכניסה.
המדריך שלנו היה מאוד נחמד וסיפר הרבה עובדות על בואינג שבטח ניב הבין וזוכר(אקרא לו בקרוב לבלוג שיספר)
בהמשכו עלינו על אוטובוס שלקח אותנו להאנגר עצום(המבנה הוכרז בספר השיאים של גינס בעל הנפח הגדול בעולם).
שם צפינו בהרכבת מטוסים, גם אנשים וגם רובוטים.
בגלל שהמטוס והחלל כל כך גדולים הכול נראה לי כמו פליימוביל גדול שאנחנו האנשים שיושבים בצד ויכולים לשחק עם המטוס.

חוזרים חזרה לאיזור הקניון, הולכים לאכול א.צהריים באפלבייז.
אסתר ואני נשארות והולכת להסתובב- וואו כמה שהלכנו ברגל, ממש התעייפנו.
ומי אמר שאמריקה זולה???- ממש יקר פה.

ניב יהודה והילדים נסעו למלון ונכנסו לבריכה ולג'קוזי וממש נהנו.

ב18:00 משפחת מצ'עמם לי הגיעה ללובי ל Happy hour. ו...לסיכום הטיול!!!
כבר מסכמים את הטיול??? איך הגענו למצב הזה?
באמת שהזמן רץ כשנהנים.
כל אחד אמר ממה נהנה הרמנו כוסית לחיים.

לחיי בריאות טובה וטיולים משמחי לבב אנוש.
עלינו לחדר והתחלנו במלאכת אריזת התיקים. החדר שלנו היה הפוך מאווווד, הכול מהכול היה מפוזר בכל החדר.
זה לא היה אתגר פשוט, להכניס הכול ל4 תיקים.
בסוף הכול נכנס.
הלכנו לישון, מחר טסים הביתה!


גם בסיאטל יש פקקים - על הבוקר בדרך לסיור בבואינג על כביש 5

מפעל הרכבת מטוסי הענק של בואינג - 747 ג'מבו, 787, דרימליינר, 777, 767 ומתדלקי KC46

בהול הכניסה - מזהים את דגל ישראל (ראינו גם את אחד מה787 החדשים של אלעל עומד ומחכה למסירה)

ריני ויהודה צופים על זנב ה 747

כך זה נראה מלמטה

מעייני מתרשם מהגוף של ה 787 - כולו מחומרים מרוכבים במקום מאלומיניום
במפעל עצמו לא ניתן לצלם ולכן אין תמונות מקווי הייצור

בדרך חזרה משקיפים על ה"סיכה"

גם כאן יש מסורת של היום האחרון - הנשים ב Shopping ואנחנו בג'קוזי ובבריכה

מבלים בג'קוזי ב Embassy Suites

ומשחררים קצת את הגב

הילה ומעין חושבים שזו הבריכה במולדת ומשחקים כדרים באים

סיכום הטיול ב Happy Hour בלובי - אחרי 39 ימים ו 6000 ק"מ בקראוון בשתי ארצות (ארה"ב וקנדה)
ו 7 מדינות (קולורדו, וואיומינג, איידהו, מונטנה, אלברטה, בריטיש קולומביה, וושינגטון)
מגיע לנו להרים כוסית לחיי הטיול (והבאים אחריו)


יום רביעי, 26 בספטמבר 2018

סיאטל- הדגים המעופפים ומשחק בייסבול

26.9
בוקר של סיום.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר, לא?
משהו אחר שהוא טוב יותר. בבקשה.

אנחנו קמים מתארגנים, כל הקרוואן כבר ארוז.
יש לנו רק לשטוף כלים לנקות קצת ולסיים סידורים אחרונים.
אנחנו אורזים בארגז את הציוד שאנחנו מוסרים בשמחה בסניף רואד ביר למשפחות שיבואו אחרינו.

ממלאים מים, ממלאים גז, וזהו, הרווי מוכן להחזרה.
מצטופפים בין תיקי הענק ונוסעים לסניף הקרוואנים להחזרה.
בוב ומייק מקבלים אותנו מאוד יפה.
יש פה אחלה סניף, מאוד אדיבים ונחמדים.
אנחנו משאירים את הציוד שאנחנו לא צריכים בכוננית הגדולה שממש מדגדג לי באצבעות לעשות בה סדר. אבל אני מוותרת.

ניב ואסתר נוסעים במונית לשדה התעופה להביא לנו את הרכב השכור ליומיים הקרובים.
ואנחנו נכנסים לחדר האורחים להמתין להם בסבלנות.
כשהם מגיעים אנחנו מבקשים לראות את הקרוואן-אוטובוס, בארץ לפני הטיול חשבנו לקחת אותו אבל הוא היה יקר ולא היינו בטוחים לגבי הסידור הפנימי שלו.
בוב לוקח אותנו לסיור בפנים, זה חתיכת דבר גדול, יש לו יתרונות אבל ניב ואני מסכימים שהסידור הפנימי שלו לא טוב.
נפרדים מצוות Roadbear ומקווים שבעתיד נפגש איתם שוב.

נסיעה קצרה ואנחנו במלון, הגענו יותר מוקדם משעת הצ'ק אין ובכל זאת לפקידת הקבלה החביבה יש חדר אחד מתוך השניים לתת לנו.
אנחנו פורקים את כל המזוודות, ונוסעים לעיר.
מגיעים בשעת צהריים לעיר הגדולה, מחנים בחניון הרשמי של איצטדיון הבייסבול שנקרא סאפקו.
היום בערב אנחנו הולכים לראות משחק, כן, כן, משחק בייסבול אמיתי.
נכנסנו לחנות הרשמית של סיאטל מרינרס, זו קבוצת הבייסבול של סיאטל.
בכל מה שקשור לספורט הלאומי שלהם, האמריקאים ידועים בשיגעון. אין משהו בחנות הזאת שאין עליו מיתוג. האמת יפה!
ויקר!!!
הצטיידנו בכובעים יפים, כי הערב אנחנו באוהדים.
עד המשחק יש לנו כמה שעות להעביר, והעיר כל כך קוראת לנו.
צעדנו ברחובות סיאטל צפונה במקביל לים, רוב הרחובות מגניבים, ברובם גלריות, בתי קפה, חנויות שוות.
מה שפחות שווה שיש קבצנים פה ושם.

תחילה הגענו אל השוק הידוע של סיאטל שנקרא Pike place market, הוא נוסד בשנת 1907 ומשקיף על אליוט ביי.
על ההתחלה שמענו וראינו את הדוכן ב- ה' הידיעה של השוק- דוכן הדגים המעופפים.
מה ששונה ומיוחד בדוכן הזה הוא, כשלקוח בוחר דג, הוא מבקש אותו מהמוכר, המוכר אומר בקול את ההזמנה ואז כל העובדים חוזרים בקול רם על ההזמנה תוך כדי העובדים מתמסרים בדגים, אחד מנקה, אחד עוטף... וכ'ו.
חלק מהאנשים שמסתכלים על הדוכן, משתתפים ב"הצגה" וחוזרים אף הם אחרי דוברי המוכר. דבר משעשע ביותר.

משם המשכנו להסתובב בשוק.
מאוד צפוף אבל לא כמו בשוק הכרמל
הרבה דוכני דגים ומיני חיות ים שמגיעים עם ריח מסריח כבונוס.
דוכני פרחים, דוכני ירקות ופירות בשפע, גם דברים שאין בארץ.
ממש ממש יפה אסתטי ומעניין.

מתיישבים לאכול במסעדה גדולה מלאה.
זאת מסעדה שהוקמה כשהשוק הוקם בתחילת המאה הקודמת.
טעימה מאוד ויש הרבה בחירה וכאן הבונוס המיוחד הוא נוף הנמל היפה והגלגל ענק.
אנחנו רואים מעבורות שנכנסות ויוצאות לנמל.
האוכל היה מעולה!!!

בדרכנו חזרה עוברים בסניף סטארבאקס הראשון שבעלי החברה פתח בשנות השבעים, ומכאן התפתחה החברה לאלפי סניפים בכל העולם, ושוב עוברים בדוכן הדגים המעופפים מעין מהופנט וקשה לנתק אותו מההצגה.
אנחנו חוזרים דרומה עד שלבסוף מגיעים אל מגרש בייסבול.
השחקנים כבר על המגרש, מתאמנים בזריזות. פעם סיאטל מרינרס ופעם אטלטיקס של אוקלנד
יש מוסיקה רצינית, פופ, קאנטרי, מוזיקה רועשת,  המון דוכני אוכל, מכירות של חולצות, כובעים וכ'ו.
חוויה אמריקאית אמיתית.
העוזרים מאוד אדיבים ואישה ממש נחמדה מלווה אותנו למקומות שלא נאבד באיצטדיון העצום הזה שמכיל 45,000 מקומות.
אנחנו מקבלים תעודות חבר במועדון הילדים ותעודה על השתתפות במשחק הבייסבול הראשון שלנו. מאאגניב!!!

לפני שהמשחק מתחיל יש כמובן את ההמנון האמריקאי עם 4 זמרות אופרה, דגלי אמריקה וזיקוקים בצבעי הדגל. וואו, איזה גאווה.
אני קוראת בגוגל קצת מידע על חוקי המשחק(טוב שנזכרתי).
כל המסביב ממש אמריקני. על הלוח הדיגיטלי הענק של המגרש מזמינים אנשים לשחק משחקים, משפחה שהאישה צריכה ללבוש 20 חולצות שכל המשפחה מביאה לה, בזמן שמוקצב לה, הם הצליחו וזכו בטיול.
איש שהיה צריך לנחש איזה מזוודה מכילה כסף. וכו,
המשחק מתחיל.
בתכלס לא נעים להודות, אבל המשחק עצמו די משעמם, לא מתקדם...אבל נחמד.
נשארנו עד 20:15, העייפות הכניעה אותנו, היה יום ארוך.
חזרנו למלון, למקלחות ושינה בחדר עם קירות אמיתיים ולא על מרכב של רכב.

ריני, לילה טוב, טקומה-סיאטל





החלפנו קארוון של 33 פיט בשברולט סאבאורבן של 12 פיט

משאירים ציוד למטיילים הבאים (פינת המציאות בסניף סיאטל)

בדרך ל Pike Market

הכניסה לשוק

מאכלי ים מכל הסוגים

זרי פרחים בכמויות

הילה בוחנת שבלולים ומיני צדפות

סרטנים לפי משקל

גם ירקות ופירות

ועוד מאכלי ים

מסעדת Athenian - הוקמה ב 1909 בשוק

אוכל מעולה ונוף לנמל של סיאטל

וכמובן שאי אפשר בלי לבקר בסניף הראשון של סטארבקס 

בכדי להשלים את החוויה האמריקאית - חייבים לבקר במשחק בייסבול - ב Safeco Fiald - המגרש הבייתי של ה Seattle Mariners

הגענו שעתיים לפני המשחק - מתלהבים מהאיצטדיון

איזה יופי...

מרשים בכל קנה מידה

הצטיידנו בכובעים של הקבוצה המקומית - אוהדים אמיתיים !

הרבה רעש, שעשועים ואוכל מסביב למשחק
כל פעם שנכנס שחקן של סיאטל - הלוח והקהל מעודדים

וגם קצת חבטות - המשחק מול Auckland Athletics

הקהל נותן כבוד לדגל ולהמנון (בתחילת המשחק) לשחקני עבר שפרשו, ולשחקני הבית - אפשר ללמוד משהו...

יום אחרון בהרווי- הדרך לטקומה

25.9
יום אחרון בהרווי.
לא, אני פשוט מסרבת להאמין, איך זה קרה?
ננצל את היום להגיע לקמפינג האחרון בטקומה. שם נעשה כביסה לפני החזרה הביתה, ננקה קצת את הרווי ונדחוס את הציוד לתיקים.
מחר במלון כבר נעשה סדר.

ישנו על כביש מהיר...ובסביבות 5 בבוקר התחילו לנסוע מכוניות- זה מפריע.

מתארגנים ומתחילים נסיעה.
מיכל המים האפורים די מלא, אבל יצטרך לחכות לפריקה בטקומה.
נוסעים דרומה עד אברדין, רק עוברים דרכה, העיירה שבה נולד קורט קוביין סולן נירוונה. עיר גדולה. מנופפים לוולמרט לשלום. די נמאס לנו ממנה. כל הסניפים אותו דבר.

אחרי כמה ימים ביערות זה מצחיק לעבור בעיר, פתאום כולם מסתכלים החוצה בעינים גדולות ובוחנים הכול, מצביעים על מקדונלד ועל kfc כאילו היו חיות נדירות שנכחדו
חזרה לציוליזציה.

ממשיכים לכיוון טקומה.
נכנסים לשעתיים וקצת למוזיאון המכוניות.
בכניסה אני רציתי לצלם את שאר החבורה, בעודנו מתארגנים מגיע שומר המוזיאון ומדבר אל ניב בקול תקיף- הוא אומר: תשמעו יש לנו חוק חשוב במוזאון!
אופסי, כולנו נבהלנו, חשבנו שאולי אסור להצטלם או שיש איזה בעיה.
אבל אז הוא מחייך ברוחב פה, ואומר, החוק הוא: שתמיד משפחה מצטלמת ביחד, ולכן אני אצלם את כולכם.
צחקנו והודנו לו. ממש אמריקאי מצידו!!!
המוזיאון בנוי ארבעה מפלסים של מכוניות מבריקות ומנצנצות.
יש הרבה מאוד דגמים, מתחילת המאה הקודמת ועד היום.
מכוניות של פורמולה 1, מהממות.
מכוניות שהוצאו למוזיאון ישירות מסרטים (בחזרה לעתיד, המכונית של הפלינסטונז), מכוניות חשמלית, מכוניות ישנות כאלה של מלכים ואצולה, ועוד ועוד ועוד ועוד.
מעיני, הילה וניב התנסו בסימולטור נהיגה של פורמולה אחת, ואמרו שהיה מאד כיף.
המוזיאון מהמם ומומלץ. אפילו מישהו שלא ממש מתעניין במכוניות, יהנה שם.

נוסעים לקמפינג שלנו להלילה, זה קמפינג עירוני לחלוטין וצפוף.
נמצא מול המשרדים הראשיים של אמזון סיאטל.
אנחנו נרשמים וממשיכים לקניון הקרוב.
קניון ענק שלא עשינו אפילו חמישית ממנו, אבל היה כיף.

חזרנו לקמפינג, לכביסות, הכנת ארוחת ערב ואריזות.
דחפנו הכול לצימידנים הגדולים שלנו, זרקנו מה שלא צריך..וואו כמה זבל צברנו!!!

הלכנו לישון מבינים שזה הלילה האחרון שלנו בהרווי ששירת אותנו נאמנה, ובעיקר מבינים שהטיול שלנו בקרוואן הסתיים!
מזל שיש לנו עוד יומיים בסיאטל להחליק את זה בגרון.

ריני, לילה טוב, טקומה, סיאטל.

פעם שלישית גלידה - בניו זילנד הצלחנו להגיע מקצה לקצה

בכניסה למוזיאון המכוניות

מבנה המוזיאון מרשים מאד

ריני רוצה מכונית מרוץ כזו

יהודה ליד רולס רויס

וניב מסתפק בג'יפ ויליס מקורי ממלחמת העולם השניה

רכב ששימש את נשיאי ארה"ב

יש אנשים שהמשפט שכתוב על הקיר במוזיאון נכון עבורם...

הקארוון האולטימטיבי - Peace and Love

אגף האופנועים

האח הגדול של האופנוע של סבא יהודה - BSA 500

מעין נוהג בסימולטור פורמולה 1

הילול גם מנסה כוחה בנהיגת מירוץ

ניב עם 36 סיבובים ב 6 דקות (השיא 51)

מבט מבחוץ על המוזיאון

מעין מצא דלפק של מיקרוסופט במרכז הקניות והשלים כמה משחקי פורטנייט

ואח"כ גם מילקשייק משובח

לא מאמימנים אבל הגיע הזמן - מתחילים לארוז..

כמה ציוד אגרנו - איך הכל ייכנס ?

כך נראה הערב האחרון מבפנים

ומבחוץ...


סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...