יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

סיכומים- אז מה היה לנו ? - תמונה משפחתית

שיר מקסים של עברי לידר(שאני כל כך אוהבת) - הלידר של המוזיקה העברית - "תמונה משפחתית"- מוזמנים ללחוץ, לפתוח רמקולים ולהינות גם מהשיר...
https://www.youtube.com/watch?v=Jc9z55EghV8


סיכומים- 

4 מבוגרים (סבא וסבתא, זוג הורים) ושני ילדים- בן 11 ובת 7.
לפני פחות משנתיים חזרנו מ 38 ימים בניו זילנד (באותו הרכב), מאוד נהננו והחלטנו לחזור על החוויה באמריקה.

30 ימי מסע בסה"כ:
יומיים וקצת בניויורק, 26 ימי קרוואן, ולסיום יום וחצי- בניו ג'רסי (המלון קרוב 3 דקות הליכה לגרסי גרדנס).

טיסות- את הטיסות הזמנו הרבה זמן מראש-
בדקנו בכמה חברות תעופה, אל-על היתה בעדיפות ראשונה מבחינתי – אבל התברר שהיא יקרה בהרבה מחברות טובות אחרות.
קנינו כרטיסים בבריטיש- 2 מבוגרים ושני ילדים- בממוצע- 700$ לכרטיס.
טיסה הלוך- המראה מישראל ב- 28.9 בשעה 7:00 בבוקר, נחיתת ביניים בהיתרו לונדון (של שעתיים- שעברה מהר), וטיסה נוספת עד לניו יורק - נחיתה  28.9 בשעה- 15:15.
טיסה חזור- המראה מניו ג'רסי- 27.10 בשעה 18:30, נחיתה בהיתרו לונדון (של שעתיים וחצי- עבר מהר) ושוב המראה מהיתרו לישראל- נחיתה 28.10 יום שישי- בשעה 15:10.
*עשינו צק אין לטיסה 24 שעות לפני.
*מערכת בידור טובה עם סרטים ומשחקים.
*זמני המראה ונחיתה בלי עיכובים מיוחדים.
*הדיילים היו חביבים מאוד, ועזרו לנו בכל מה שרצינו.
*המזוודות הגיעו בזמן.
*בכניסה לארה"ב התור באימיגרישיין היה בלתי נסבל- חיכינו שעתיים ושום דבר לא זז- בעיקר עצבן שהם לא ממש ניסו לפתור את העניין.
* טיסה חזור- קנינו סגוואי ויש איסור להעלות אותו למטוס. נאלצנו להשאירו בשדה התעופה.


מלונות-
 שלושה לילות ראשונים -
New York Novotel- מיקום מעולה, קרוב לטיימסוואר. מלון נוח, חדרים מצויינים.
*משדה התעופה למלון שלנו-
Novotel- לקחנו מונית צהובה- שילמנו 70$ כולל טיפ.
מלון
Embassy suites – ניאגרה פולז-לילה אחד. שידרגו אותנו לסוויטות בקומה ה- 40- היה מושלם.
מלון-
New Ark Embassy Suites- לילה אחרון - אחד, 3 דקות הליכה מג'רסי גרדנס. יש שאטל חינם מהמלון לשדה התעופה.    
רכב-
שכרנו קרוואן דרך חברת מוטורהום ישראל ל- 26 ימים. מתאריך 1.10 עד 26.10.
דגם
Us-27-30. היה לנו חשוב שהקרוואן יהיה חדש ועל כן האופציה היחידה היתה לקחת רכב מחברת Road Bear, שנקודת האיסוף וההחזרה נמצאת בניו ג'רסי.
זהו סניף קטן בחוף המזרחי – וזה היה מורגש- היו לנו 2 נזילות ברכב (אחת בעייתית- במטבח –בנסיעה כל האזור הציבורי הוצף.  ואחת פחות- במקלחת, רק אם עמדנו בשיפוע קדמי) , ובמשך שלושה ימים לא הצלחנו למצוא אף אחד שיתקן את הנזילה (חופשות, חגים), ובסוף ניב הצליח לתקן את הנזילה הגדולה של המטבח ויותר לא התעכבנו בחיפוש אחר תיקונים.
בסה"כ הקרוואן מצוין- מרווח ומאוד נוח לנהיגה, שינה ושהייה.
בעצירה- יש קובייה שלמה שיוצאת מהסלון החוצה ומגדילה את המרווח הציבורי בעוד כמטר- דבר נפלא.
עלות- 3700$  ל-26 ימים כוללת- 6 ערכות מטבח, לינה ופיקניק. 2500 מייל,
G.P.S (שלא ממש השתמשנו בו), ביטוח מלא (השתתפות עצמית עד 1000$).

מבחינתנו יתרונות הקרוואן עולים על חסרונותיו- (במיוחד עם ילדים)-
יתרונות-
*אין צורך לארוז ולפרוק ציוד לכל המשפחה כל יום.
*רעבים- אוכלים, לא צריך להתחיל לחפש מסעדות (חוסך זמן וכסף).
*בנסיעה- יש שולחן פתוח- אפשר לשחק, לכתוב, לעבוד בלפטופ.
*יש שירותים צמודים- וזה מאוד חשוב בעיקר עם ילדים.
*הכל נגיש ופתוח כל הזמן - משחקים, בגדים, ספרים, אוכל.
*בארה"ב- בחיבור מלא- הקרוואן משמש כבית לכל דבר, נוח להתקלח, שירותים, בישול.
*כולם ביחד כל הזמן – לא מתפצלים לחדרים.
*בכל שעות הנסיעה (ויש הרבה כאלה) מאוד מרווח.
חסרונות-  (לא משמעותיים מבחינתנו)-
*יש מקומות מעטים שאליהם לא ניתן להגיע עם קרוואן.
*יש אנשים שעלולים להירתע מנהיגה במפלצת גדולה.
* בחלק מהאזורים לא היו קמפינגים פתוחים בעונת הסתיו.
*עבודה של כמה דקות בערב ובבוקר- לחבר ולפרק.
*לנקות במהלך השהות את הקרוואן, את השירותים.

נהיגה-
מאוד חששתי מהגשרים המקורים- על הקרוואן שלנו היה כתוב שהוא '12, והוא לא היה. (היה פחות). בנסיעה מניו ג'רסי לקמפינג הראשון שלנו בקונטיקט יצא שנסענו בדרך מלאה גשרים -  עברנו את כולם.  אם כי לפעמים עצמתי עיניים מפחד(אבל זה רק בגלל שאני פחדנית).
היו ימים שהיו נסיעות ארוכות- אבל תוך כדי עצרנו הרבה להתרעננות- כל הימים עברו בטוב מבחינת הנהג ונוסעי הרכב.
ממוצע נהיגה- 120 מייל. (190 קילומטר).

 שאטל לחברת ההשכרה וממנה-
בהלוך- לקחנו ממלון נובוטל בניו יורק (ליד הטיימסקוואר) מונית מכרמלימו (מעולה ונוח) ועד למלון בקרבת שדה התעופה- אליו מגיעים השאטלים של חברת השכרת הקרוואן, עלינו עליו ונסענו עוד 40 דקות עד לקבלת הקרוואן (חינם).
בחזור- מחברת ההשכרה עד למלון בניו ג'רסי. (חינם - נתנו לנהג טיפ).  
דלק-
2.3 עד 2.5 דולר לגלון. ונסענו 2900 מייל.

טבליות לשירותים של הקרוואן-
מקבלים מחברת ההשכרה לימים הראשונים ואת השאר אפשר לקנות בקמפינגים השונים.

חניוני לילה-
בכל הלילות ישנו בקמפינג מסודר. (אני פחות חובבת לינה במקומות לא מסודרים).
17  (מתוך 26) לילות הראשונים הזמנו מהארץ. בכל הלילות הזמנו חיבורי
Full Hookup, דבר שהתברר  כנפלא- התחברנו למים, חשמל וביוב.
כל החניונים ששהינו בהם היו טובים, היו חלק מפוארים וחלק נחמדים. כולם סיפקו את הסחורה.
עלות- בין 40$ ל- 70$ ללילה (לקרוואן + 4 מבוגרים ו2 ילדים ).
ברוב הקמפינגים האנשים היו מאוד נחמדים ובאו לקראתנו בכל שאלה ועזרה.
רוב משרדי הקמפינגים נסגרים בשעה 17:00 (נכון לאוקטובר, אני מניחה שבקיץ זה שונה).
ואז הם משאירים פתק על הדלת עם השם שלנו+ מפה+ סימון היכן הסייט אליו אנו מתחברים הערב (לפי ההזמנה מראש).
המלצה שלי- לנסות להגיע בשעות האור (בסתיו – עד 18:00) הכול יותר נוח כשיש אור. אבל יצא לנו להגיע בחושך- והסתדרנו עם פנסים.
היו קמפינגים שהמשרד פתוח עד 21:00, אני ממליצה כשעושים את ההזמנה לברר את שעות פתיחת המשרד.

לילות אחרים-
הזמנו תוך כדי תנועה והיה בסדר גמור, התקשרנו ושמרנו מקום.
***הכי חשוב לדעת- באוקטובר חלק מהקמפינגים סגור. (בדרך כלל אחרי קולומבוס דיי ).
אני ישבתי שעות על האינטרנט בחיפוש לינה במסלול שלנו.
בוורמונט לא מצאנו אף קמפינג פתוח במסלול ולבסוף אישה מקסימה מקמפינג
Maplewood, הסכימה להלין אותנו אצלה בקמפינג אפילו שהיא כבר סגרה את העונה.
באזור אדירונדק- חלק מהקמפינגים היו סגורים, גם באזור פארק לצ'וורט לא היו קמפינגים פתוחים ונאלצנו לנסוע באותו יום יותר ממה שתיכננו.
בסה"כ תכנון הטיול והזמנת הקמפינגים מראש הוכיחה את עצמה כמוצלחת.
החיסרון היחיד- שאין ספונטניות, חייבים להמשיך לנוע.
היתרון- שבטיול של חודש כשרוצים להספיק הרבה ויש הזמנה מסודרת לילה –לא מתברברים בדרכים ולא מבזבזים זמן על מציאת מקומות לינה.
בחלק מהקמפינג יש חדרי משחק, מיני גולף ובקיץ- בריכות/אגמים עם שעשועי קיץ.

מקלחות-
בהתחלה התקלחנו במקלחות של הקמפינגים (היינו רגילים מהטיול לניו זילנד), אבל אחרי שהבנו שהמקלחת של הקרוואן מעולה, יש חיבור אין סופי למים (ב-
Full Hookup) התקלחנו כולנו רק בקרוואן- וזה היה נהדר ובעיקר נוח מאוד. (קנינו מגבות בצבעים שונים וכך לא התבלבלנו).

ארוחות-
חלק מהארוחות אכלנו במסעדות, חלק קנינו לקחת וחלק נכבד מארוחות בישלנו במטבח של הקרוואן. הבאנו גזייה מהארץ (קנינו בלון גז בסופרמרקט בימים הראשונים) ואת כל הטיגונים של הבצל עשינו בחוץ ואת יתר הבישול בתוך הקרוואן.

קניות- מזון-
את הרוב עשינו בוולמרט סופרסנטר (שם יש פירות וירקות) ומבחר טוב של כל מה שרוצים. אבל אם על הדרך ראינו משהו אחר נכנסנו גם- ל- 
Stop&Shop, וגם את Hannaford.
מה שלא ידענו פשוט שאלנו אנשים מה הם קונים הביתה וזה היה מוצלח.
להכין רשימת קניות ראשונה. 

שתיית מים-
את מי הקרוואן לא שתינו אבל רחצנו ידיים, פירות וירקות.
ראינו מה משפחות אמריקאיות לוקחות וקנינו גם- בוולמרט או בסופרים האחרים יש ארגז עם 34 בקבוקים של חצי ליטר במחיר מגוחך של  4 דולר. זה היה מצוין.

ביטוח כולל-
עשינו בפספורט קארד, גילנו שיש הנחה למי שיש "בהצדעה" והביטוח עלה לנו – 310 $ לכל תקופה כולל הכל. (2 מבוגרים ושני ילדים).
תקשורת-
טלפון אחד עם חבילת גלישה מהארץ, דרך חברת פלאפון- 230 ₪ לחודש. כולל וייז חופשי ללא הגבלה בגלישה. ושלושה ג'יגה.
טלפון נוסף עם כרטיס סים מקומי של טימובייל- שעלה 29$ דרך ממסי- לצערנו הרב ברוב מדינות המזרח (בעיקר במיין, ניו המשייר וורמונט- לא היתה לי קליטה בכלל ואילו לטלפון של ניב- כן היתה).
דרך סים זה ניתן להתקשר לטלפונים נייחים בישראל ללא הגבלה. בעיקר היינו צריכים את הטלפון הזה לתקשורת בתוך ארה"ב (לסגור קמפינגים בהמשך הדרך) וזה היה בעייתי. במדינת ניו יורק, פנסילבניה, ניו ג'רסי- הקליטה היתה טובה.
ניווט- קיבלנו
G.P.S, שכמעט לא השתמשנו בו, למעט חיפוש של תחנת דלק, ופעם אחת בהרים הלבנים שלא היתה קליטה.
את כל הניווט עשינו עם הוויז שהיה נהדר.

כביסות-
אסתר ואני מאוד אוהבות לכבס, מזל... כי 6 אנשים מייצרים כביסה בלתי נגמרת.
בכל הקמפינגים היו מכונות כביסה ומייבשים. המחיר בין דולר וחצי – לשני דולר לכל הפעלה.
יש להכין מראש רבעי דולר (קוואטר) בשביל התענוג.
מזל שלקרוואן תא מטען גדול בו איפסנו את הכביסה המלוכלכת.

Wifi-
בכל הקמפינגים יש חופשי. היה קמפינג אחד שביקש דולר לכל סיסמא.

מזג אויר+ ביגוד-
רוב הימים היו נעימים- מזכירים את חורף הישראלי (בלי גשם).
ברוב הימים התלבשנו בשיטת הבצל והתקלפנו בשעות הצהריים.
בחלק מהימים היינו עם מעילים/פליזים.
היו מעט ימים חמים (חולצה קצרה).
היו לנו 3 לילות קפואים (2-3 מעלות) שבהם חיממנו את הקרוואן בלילה.
בסה"כ לא הפסדנו אף יום טיול בגלל מזג אויר לא טוב.

משחקים ותעסוקה-
טאקי, חלומות, מלחמה, חתחתול וקובייה הונגרית.
וכמו כן- דפים רקים וטושים לציור. חוברות צביעה בעיקר של פיות שהבאנו מהארץ.
כל אלה תרמו רבות לשעות הרבות של הטיסות והנסיעות.
בקרוואן יש שולחן שבזמן נסיעה אפשר לשחק עליו- וזה מעולה.

מסלול-
אני מאוד אוהבת להכין את הטיול לפרטים, לקרוא הרבה ולדעת לאן אני נוסעת.
אני מכינה מחברת לפי ימים ומה המקומות המומלצים לראות באותו יום.
מבחינתי תכנון הטיול לפרטים מאפשר לא להתברבר בדרכים (למרות שלפעמים זה קורה וזה נפלא).
זה חוסך זמן, כסף ובעיקר מאפשר להספיק יותר ולא לפספס.
זה מאוד מאוד עניין של אופי.

לתלות בקרוואן מפה של הטיול, ובכול ערב לסמן את המסלול שעברנו ואת מקום הלינה (עגיל מנצנץ של ילדות- עושה את העבודה). כך כולם מעודכנים איפה אנחנו נמצאים, זה נותן לילדים מושג על המדינה בה נמצאים כעת ועל גודלה.
כל ערב לשבת ולדבר על היום הבא- מה יש לראות, ואם יש שפע היצע אז לחשוב ביחד מה להוריד ומה חשוב לראות.

שגרירות של רצון טוב-
אני מאמינה מאוד בלהיות אדיב ויהיו אליך אדיבים בחזרה.
מאוד חשוב לנו לתת מתנות קטנות (מחזיקי מפתחות, חמסות, דברים קטנים שקשורים לישראל) לאנשים שעושים בשבילנו משהו במיוחד.
ואכן במהלך הטיול חלקנו לכל מיני אנשים שפגשנו מתנות קטנות- הם שמחו- ואנחנו שמחנו יותר.
חשוב בעיני לעשות למדינה הקטנה שלנו "יחסי ציבור", כי לפעמים איך שאנחנו בחדשות זה בעייתי.
להשאיר טיפים במסעדות, ולתת מילה טובה על שירות טוב (אם זה במסעדה, בקמפינג או בחנות).
(במידה ולא יודעים מה נהוג- לא להתבייש לשאול, עדיף בעיני לברר מאשר לא לנהג לפי הכללים המקובלים).

לכתוב בלוג-
בניו זילנד כתבתי בלוג וכשחזרנו לארץ גיליתי לשמחתי שבלוג זה טוב לכולם-
לנו כמשפחה – מזכיר לנו מה עשינו כל יום ויש בו תמונות. אנחנו לפעמים נכנסים, קוראים ונזכרים וזה כיף גדול.
כשעשינו לופה שילבנו בסוף כל יום את קטע הבלוג של אותו היום, זה נחמד.
הבלוג גם תורם לאחרים- בדיוק כפי שאני קראתי ואספתי מידע לגבי הטיול שלי כך אני שמחה לתרום מהידע שלי להצלחת הטיול של אחרים.
אז שמחתי לכתוב גם בטיול הזה לארה"ב ואני ממליצה גם לאחרים- תכתבו בלוג. או לפחות סיכום.

לצלם-
כמה שיותר, זה לא עידן הפילמים... מקסימום מוחקים.
לצלם תמונות משפחתיות, לא להתבייש לבקש מאנשים שיצלמו אתכם.

והכי חשוב- לנצור זמן משפחתי-
אנחנו חיים בתקופה שבה החיים לחוצים, אז לקחת פסק זמן ולבלות עם המשפחה ליצור זיכרונות משותפים (גם אם הילדים לפעמים רבים, או לא מקשיבים, או מקרצצים, או יש חילוקי דעות בין המבוגרים).

כשחוזרים לארץ ומתאפסים מעט אפשר לחלום לאן רוצים לנסוע בטיול הבא.




יום רביעי, 2 בנובמבר 2016

ומבטיח לא אכתוב על זה יותר - רק בפעם הבאה שאשבר / עידן עמדי - נגמר

27-28.10.2016

התעוררתי ממש מוקדם, לא מצליחה להבין איך כולם ישנים כל כך טוב.
מנסה לחשב כמה זמן עוד נשאר עד לטיסה, אוף... אני שונאת טיסות.
באיזה שהוא שלב החלטתי לקום מהמיטה ולהתחיל לארוז... כדי שנדע כמה מקום או יותר נכון חוסר מקום יש לנו במזוודות.
פתחתי 4 תיקים גדולים והתחלתי לחלק את הדברים הכבדים (בגדים, שוקולדים, מייפלים מורמונט, והכי כבד – סגוואי שניב רכש). ניב הצטרף אלי, ועבדנו ביחד...
כן.. הכל נכנס.
אבל מבחינת משקל , אנחנו בדיוק- 22, 23 קילו לכל מזוודה.
מה שאומר- שאין מקום לקניות יותר. לא!!!!!!!!
בתשע הולכים לארוחת בוקר במלון- ממש בסדר, הדברים הרגילים. ואפילו גיליתי איך להשיג עגבניות- פשוט מבקשים מהאיש שעושה את החביתות. יש לו הכל.
יוצאים אל הקניון להעביר עוד כמה שעות בהסתובבות- זה לא שאני יכולה להתפרע ולקנות עכשיו- אבל בסדר, גם הסתובבות לשם ההסתובבות נעימה וממלאת את הנפש.
אוכלים משהו קל וחוזרים למלון שלנו –לעשות צ'ק אאוט. לא!!!!!!!!!
אין ברירה- עושים צ'ק אאוט, ויושבים בלובי עוד שעה.
בשעה 15:00 עולים על השאטל שלוקח אותנו אל שדה התעופה.
נפרדים מסבא וסבתא שטסים בלופטאנזה וקובעים לדבר כשננחת.
הגיע הרגע בו אנחנו מוסרים את המזוודות - 3 מזוודות עולות ונכנסות – כשלפתע אנחנו רואים שלטי איסור על בטריות, זיקוקים... ו... סגאויי.
אנחנו מדווחים שיש לנו כזה- ואז מגיעה האישה שאחראית על הביטחון בשדה התעופה ומסבירה לנו- שאת זה – אסור לעלות למטוס!!!!!!!
זה חוק מדינה, זה לא קשור לחברת תעופה, אלא נהלי מדינה.
היא מוסיפה שגם אם לא היינו מדווחים היו מורידים לנו את זה בבידוק הביטחוני בהמשך ואולי שמים לנו פתק על התיק שזה נלקח.
אנחנו מנסים לשכנע- והיא מסבירה שאין על מה לדבר, אין וויכוח- זה לא עולה. אנחנו יכולים לתרום אותו למישהו בחוץ, אנחנו יכולים לזרוק לפח... מה שמתאים לנו. או אנחנו על המטוס בלי הסגוואי או שפשוט לא נעלה למטוס.
אוי... איזה אכזבה מטורפת, כבר דמיינו איך אנחנו נוסעים עליו ברחבי המושב.
ניסינו שוב- ושוב היה סירוב ברור.
השארנו אותו שם- על הרצפה- בודד- והלכנו.
לא מאמינים.
חוק זה חוק!!!
עוברים בדיקת דרכונים, בדיקת תיקי גב, בדיקות מכל מיני סוגים.
מגיעים לדיוטיפרי- ומחכים לטיסה הביתה.
הטיסה יוצאת בזמן- גלגלי המטוס מתנתקים מאדמת ארה"ב ואנחנו מנפנפים לארה"ב בלב כבד ומבטיחים לחזור.
עם סגוואי או בלי סגוואי- היה לנו כיף!
 
אחרי ההמראה מחלקים ארוחה- ריח מגעיל כבר יש.
תמיד אופף את המטוס ריח של אוכל ועד שלא אוספים את כל המגשים חזרה אפשר למות- מהריח.
מעיני אומר שהוא לא רוצה לאכול- כואב לו קצת הראש. והוא עייף.
במהלך 6 וחצי שעות הטיסה הוא הקיא מלא פעמים –הרגיש נורא לא טוב. וזה היה סיוט לכולנו.
(הוא רגיש בבטן- מקיא לפעמים גם בנסיעות).
בן לבין- אני ראיתי את הסרט –חתונה יוונית שלי 2- חביב.
ירדנו בהיתרו לונדון- המשיך להקיא כל הדרך כולל הבידוק הבטחוני שמצאו לו חומר חשוד בנעליים.
טוב, גם את זה עברנו.
בטיסה מלונדון חזרה לארץ כל המטוס היה מלא- אבל... למזלנו הרב ליד ניב היו 3 מקומות פנויים.
הילוש עברה לשבת ליד ניב ותוך 2 דקות נשכבה על כל הכיסאות ונרדמה- עד לנחיתה.
מעיני ישב לידי והרגיש לא טוב, לסירוגין הוא ישן והקיא- וכך עברה עלינו הטיסה.
בשנייה שגלגלי המטוס נחתו בנתב"ג הוא סיים להקיא.
תודה לאל על זה.
לקחנו את 4 המזוודות שלנו- ויצאנו החוצה.
רגב חיכה לנו – איזה חמוד שהוא בא. כמה מחמם את הלב לדעת שמישהו מוכן לעשות בשבילנו את הנסיעה הזאת ולהחזיר אותנו הביתה (תודה רגב ועדי).
בדרך קשקשנו וקשקשנו... עד שהגענו הביתה.
HOME SWEET HOME, כמה כיף לחזור.
על הדלת חיכו לנו שלטי ברכה- מקסימים, בתוך הבית חיכו לנו סירים עם אוכל ופינוקים שהחברים הכינו  לכבודנו.
ברגעים האלה הלב כל כך מתרחב- עד שאני ממש לא יודעת איך להודות לכולם. זה כל כך לא מובן מאליו שקיבלתם אותנו בצורה כזאת חמה ולבבית- היה שווה לנסוע ושווה יותר לחזור.
כיף גדול שיש חברים כאלה. מרגש!!!!!!!

ב- 21:00 סוגרת מדפים ונרדמת.
ב-00:30- הילוש כבר מעירה אותי שלא מצליחה להירדם.
אוייש, הג'ט לג הזה שוב בא לבקר.

נראה שעד שכולנו נתאפס יקח כמה ימים- אז עד אז... תודה לכולם, ונפגש בטיול הבא.

נשיקות, ריני, ישראל 



מחכים עם המזוודות במלון לשאטל לשדה התעופה ניו ארק

זנב המטוס שיקח אותנו ללונדון

סלפי אחרון בארה"ב 


הילה מודדת משקפיים - ממתינים לעלייה למטוס

ארוחת ערב במטוס - עדיין בבטן ולא בשקית :-)


נחיתת ביניים בלונדון

קן החוף של תל אביב

הגענו הביתה - איזה כיף

bye bye miss american pie - Don McLean

 בוקר החזרת הקרוואן הגיע. כולנו מתפקדים, כולנו מעשיים, אבל בפנים- הלב עצוב.
החודש שעבדתי להכין אותו, החודש שכולנו חלמנו עליו, החודש שכולנו דיברנו עליו- עבר, נגמר, הסתיים.
"ככה זה בחיים- כל הדברים הטובים נגמרים מהר"- כולנו אומרים בהשלמה...ומנסים להאמין בכך. הרי אם זה היה אפשרי להמשיך לטייל ככה עוד כמה חודשים,  היינו עושים את זה , אבל יש מציאות- עבודה, לימודים, בית ספר – שגרה. ואנחנו שמחים ומודים על פסק הזמן הזה שהצלחנו לקחת.


התיקים יוצאים מתא המטען של הקרוואן ונפרסים על המיטות, כל תכולת הארונות מתרוקנת בבת אחת לתוך התיקים- במלון כבר נעשה סדר- מה צריך ומה לא. ברור שאספנו גם שטויות... כל מיני עלונים שאף אחד לא ממש צריך.
אח"כ מעבירים טאטוא על הקרוואן, וניקוי שירותים – את הקרוואן צריך להחזיר נקי. למה? ככה.
לא ממש מבינה את זה- אבל כתוב בחוזה.
יוצאים מהקמפינג לכיוון תחנת ההחזרה – בדרך ממלאים דלק, מנסים למצוא מקום למלא גז, אבל ללא הצלחה...ועל כן מחזירים את המיכל חצי ריק. (נשלם על כך).
בתחנת ההחזרה מחכים לנו- אנחנו הקרוואן היחיד שמוחזר היום. עושים לנו בדיקה מקיפה ומעמיקה מבחוץ ומבפנים- ואנחנו שואלים איפה ניו זילנד- שלא בדקו אותנו אפילו.
האמריקאים עובדים לפי הספר ולא מדלגים על אף סעיף בחוזה- קרציות.


משאירים בתחנת ההחזרה- קומקום חשמלי שרכשנו בתחילת הטיול, מטאטא, ארגז נעליים, אוכל עוד ועוד דברים שרכשנו תוך כדי תנועה.
אולי אם הם היו חושבים על זה לעומק- אפשרי היה לעשות מחסן לשירות הלקוחות.
עולים על השאטל –עם הנהג המוכר –הפרופסור לאומנות (מהיום הראשון), הוא שואל אותנו על הטיול ואנחנו מספרים לו בכיף על הימים שעברו.
מגיעים למלון שלנו לילה אחד – מחר טסים הביתה-
שמים את המזוודות באחסון (כי השעה 11:00 ואת החדרים אפשר לקבל רק ב- 15:00).
והולכים 200 מטר לקניון המקסים והמדובר - "הג'רסי גרדנס"
בילינו בו מספר שעות בהן רכשנו נעלי ריבוק, אכלנו מקרונים מעולים, אכלנו ארוחת צהריים  במסעדת 
Applebee's, השירות היה מעולה והאוכל טרי וטעים.
חוזרים למלון החמוד שלנו- עושים צ'ק אין. נחים קצת ואז: כל אחד רוצה משהו אחר- אז מתפצלים.
אסתר ואני הולכות עוד קצת להסתובב בקניון, יהודה נח, וניב הילה ומעין הולכים לבריכה המחוממת ולג'קוזי. האמת שמחתי- ככה לפחות יש הצדקה לכך שהבאנו בגדי ים וחודש שלם סחבנו אותם – וזה לא היה לחינם. מזל!!!
בשש וחצי אנחנו מתאספים בלובי ל- 
Happy Hour,
אנחנו צוחקים, נראים כמו משפחת מצ'עמם לי –עם כל הפופקורן והירקות שאנחנו אוכלים.
אחרי שנחים קצת אנחנו מחליטים ללכת למסעדה מעבר לכביש לסיכומים אחרונים.
קר בחוץ, לזה אני לא אתגעגע... אבל עוד מעט חורף גם בבית בישראל- אז מה זה משנה –אני יכולה להישאר פה עוד קצת.

במסעדה כל אחד מסכם את הטיול לפי ראות עיניו, ממה הוא נהנה במיוחד, לאן היה רוצה לחזור.
אני מסכמת שהיה יותר ממעניין לראות את כל המקומות עליהם קראתי ואליהם תכננתי להגיע.
לתכנן, להתייעץ, להרכיב סוג של פאזל ממקומות, לדמיין, להכין שעות על גבי שעות אופציות שונות לימים שונים שיתאימו לנו כמשפחה ולזכות להפוך חלום למציאות ביחד עם המשפחה שלי- זה זכות גדולה.

עכשיו מה שנותר הוא להיזכר באהבה גדולה בכל המקומות אותם ביקרנו, לנצור רגעי משפחה משותפים, ולהודות על הטוב...
ובעיקר להמשיך לחלום!!!


לילה (אחרון - הבא כבר יהיה במטוס) טוב - Embassy Suites Newark
ריני


מתדלקים בדרך להחזרת הקארוון - גאלון = 2.3 דולר

מפת מסלול הטיול ומקומות הלינה שהיתה תלויה בקארוון במשך כל ימי הטיול
מדינות: ניו יורק - מסצוסט - רוד איילנד - קונטיקט - ניו המפשיר - מיין - ורמונט

מפת מסלול הטיול ומקומות הלינה שהיתה תלויה בקארוון במשך כל ימי הטיול
מדינות: ניו יורק, אונטריו - קנדה

מפת מסלול הטיול ומקומות הלינה שהיתה תלויה בקארוון במשך כל ימי הטיול
מדינות: פנסילבניה, מרילנד, ניו ג'רזי
עשינו זאת...


גם הילול עשתה זאת

היחידים בהילטון עם בגדי ים ויחפים במסדרונות

בבריכה

ובג'קוזי





הפרח בגני...

25.10.2016

יום הולדת ליהודה- מזל טוב.
אנחנו מתעוררים, מתארגנים ובשנייה האחרונה מספיקים להיפרד מהבנות- שלי, אלה וליה שיוצאות לבית הספר.  שותים ואוכלים ונפרדים גם מאסף ודינה, מהחתולים ומהכלבה החביבה עלינו.
(תודה לכם על אירוח לבבי ונעים- שמחנו להיפגש ולהיות ביחד- מקווים להיפגש בקיץ).

יוצאים לדרך- בידיעה שהיום הוא היום האחרון שלנו עם קריקרי ויש לנו נסיעה ארוכה ארוכה עד לקמפינג האחרון שלנו לטיול (כמה עצוב...)
הדרך יפה ובהחלט לא נגמרת, בשעה 13:30 אנחנו שוברים את הנסיעה עם ביקור בגנים מקסימים הנקראים
Longwood Gardens.
בשנת 1906 רכש התעשיין פייר דופון את השטח והציל את הצמחיה מכריתה, הוא הוסיף מגוון חלקים ומזרקות. אחרי מותו כתב צוואה ובה כתוב מפורשות על שימור הגנים. משפחתו משמרת ומוסיפה, משדרגת ומרחיבה את הגנים עד היום.
צעדנו הישאר אל החממה הגדולה ובה מגוון עצום של צמחים, קיימים מספר אזורים אקלים בחממה בעלי צמחיה שונה. מאוד יפה לראות את השוני. מיותר לציין שחממה עם מזג האויר כמו שלנו בארץ ישראל החממה היתה הכי עלובה, עם הכי מעט פרחים.
המשכנו ועברנו גן ילדים בו יש מזרקות בהם הילדים יכולים לשחק במים ושערים קסומים. כמויות הפרחים והמגוון העצום השאירו אותנו המומים- פשוט מדהים. הסחלבים היו מהממים.
טיילנו עוד מחוץ לחממות וראינו עצים מפוסלים.
ומה שהיה הכי מרשים- הם ממשיכים לשדרג ולעבוד ובאביב 2017 יפתח חלק נוסף בגנים מרשים במיוחד (לפחות לפי התמונות).
אחרי שהבנו שיש לפנינו עוד דרך ארוכה עד לקמפינג- יצאנו לדרך.
בדרך שיחקנו משחקים ושמענו מוסיקה.
בדיוק כשהיה ברקע את השיר – "סלסולים" של בן אל תבורי וסטטיק-  מעין מצא על הרצפה פסטה מסולסלת (פוסילי). ועל כן מהיום נקרא השיר- "פסטה עם סלסולים" 
קרוב ל 18:00 הגענו ליעד- הקמפינג האחרון שלנו לטיול.... קשה להאמין....
הכנו ארוחת ערב מכל מה שנשאר לנו – והיה טעים מאוד.
מקלחות, וכיבוי אורות- מחר מחכה לנו יום ארוך.

לילה טוב, ריני,
Pine Cone Resort, 30 דקות נסיעה מחר- למקום החזרת הקרוואן, ארה"ב 


סלסלת חרזנטמות - מצמח אחד !!!

כך זה נראה מבפנים

חממת אקלים צפון אמריקאי

חממת אקלים מזרחי

חממת אקלים טרופי

עצים יפנים ננסיים

צמחי מים

תראו איזה גודל של שושנות מים

פינת הסחלבים

הטמפרטורות ותנאי הלחות משתנים במהירות בין החממות השונות

פטריית הפרחים


I'm learning to fly, but I ain't got wings - Tom Petty

24.10.2016

בוקר טוב וושינגטון, מי היה מאמין שכל כך מהר נגיע לוושינגטון.
בבית, בשלבי ההכנה של הטיול, הגעה לוושינגטון סימלה עבורי את סוף הטיול, והאמת..., לא האמנתי שזה יגיע כל כך מהר.
בטיול אחרי כמה ימים- גג שבוע- נכנסים לשגרת טיול והימים רצים, יום מתחיל- יום מסתיים, שגרה עמוסה מלאת חוויות,תוכן והתפעלות והזמן- רץ. ואז ממש אז... ברגעים האלה שמתרגלים לשגרת הטיול- אפשר להמשיך לטייל חודשים...וכל כך מתאים לכולם להמשיך לטייל ככה- עוד כמה חודשים. אבל אז מקבלים אזעקת מציאות, וחוזרים לקרקע... אז... בלית ברירה - נחזור למציאות- וושינגטון.
קמים, מתארגנים ודינה מסיעה אותנו לתחנת המטרו , עולים עליו ומגיעים עם המטרו לתוך וושינגטון.
הליכה קצרה ואנחנו במוזיאון הטבע, בחוץ רואים מלאאאא ילדים, כיתות שלמות עומדות בתור.
אז החלטנו ללכת למוזיאון אחר ולהגיע לפה מאוחר יותר. (מוזאון הטבע, האומנות והחלל קרובים ל"מול" ויחסית אחד לשני).
פיצלנו כוחות- אסתר הלכה ל-
National Gallery Of Art, מוזיאון האומנות. למוזיאון שני אגפים באגף המערבי מצויות יצירות קלאסיות ובאגף המזרחי (בו אסתר הסתובבה ) מצויות יצירות מודרניות.
שני אגפים אלה מחוברים על ידי מעבר תת קרקעי מקסים וקפיטריה בה מגוון רב של מזון (בו נאכל כולנו צהריים- כשנפגש).
בזמן הזה כל שאר החבריה הולכים ל-
National Air And Space Museum, מוזיאון התעופה והחלל.
וואו, זה מוזאון מרשים. ממש ממש מרשים.
קודם כל המוזאון ענק, התקרה נוגעת בשמיים, אז... דבר ראשון לקחנו מפה וסימנו את הדברים שממש חשובים לנו ולא היינו רוצים לפספס.
התחלנו באולם התצוגה הראשון שכולל מטוסים ישנים שפשוט תלויים שם, כל מטוס והסיפור שעומד מאחוריו. חללית, רכבי חלל שנועדו לקחת דגימות ורכבי חלל שאיתם היו חוזרים פעם לכדור הארץ דרך האטמוספיה.
נגענו בפיסת סלע מהירח שנאספה על ידי צוות החללית "אפולו 17"- וואו, זה היה מרגש.
המשכנו לתערוכה מעניינת במיוחד של התפתחות התעופה המציגה את ראשית ניסיונות התעופה החל מבלוני אויר, האחים רייט (והמטוס שטסו בו- מדהים), ועוד...
אח"כ עברנו לתערוכה שלמה שקשורה במטוסים- מנועי סילון, תא טייס עם כל הציוד והמתגים, מדים של צוותי אויר.
החדר הבא עסק בכל מה שקשור לים ותעופה- היה דגם של נושאת מטוסים, וגם מטוס סקייהוק שנוחת על נושאת מטוסים, והכי נחמד- סרטון שמראה המראות ונחיתות על נושאת מטוסים.
אחר כך עברנו לתערוכה שלמה שקשורה באסטרונומיה – כוכבי לכת, מרחקים ביניהם, נתונים עליהם, סרטונים שקשורים אליהם וכו'.
ובסוף עברנו באולם תצוגה ענק ובו רואים מעבורת חלל.
בקיצור- מומלץ מומלץ מומלץ. ממש נהנינו והחכמנו.
בשעה 13:00 נפגשנו עם אסתר בקפיטריה שבמוזיאון האומנות –שם אכלנו ארוחת צהריים מצויינת ומגוונת.
נחנו קצת מההליכה ומהאוכל, ננזפנו על כך שהילדים רצו במסוע החשמלי, ויצאנו להמשך היום.
מרחק כמה דקות הליכה ואנחנו במוזיאון הטבע- 3 קומות של טבע שיש בהם הכל.
ראינו שלד של דינוזאור ענק – ממש ענק. שלד של לוייתן, המון יצורים ימיים וקונכיות מענינות ושונות ממה שאנחנו מכירים ורגילים לראות. עשרות פוחלצים של מה שרצינו לראות וגם כאלה שממש לא.
כל חיה אפשרית נמצאת כאן... גם מארצות הברית וגם מהעולם. באולם המרכזי ראינו פוחלץ של הפיל הכי גדול בעולם.
ראינו גולגלות של כל מיני אנשים, חיות וגם הסברים מדעיים על האדם הקדמון.
בקומה אחרת ראינו אוסף של אבנים טובות בינהם "יהלום התקווה"- 45.52 קראט, בצבע כחול כהה- המקבל מקום של כבוד וסגור היטב בתוך ארונית מסתובבת.
התעייפנו ממש, הרגליים כאבו- וסיכמנו את היום כמוצלח ביותר.
צעדנו לנו אל המטרו- עלינו עליו וירדנו בתחנה הכי קרובה אל הבית של אסף ודינה.
ניב, יהודה, הילה ומעין לקחו מונית ונסעו לבית של אסף ודינה.
ואילו אסתר ואני- עייפות, תשושות וקצת מרוטות מחליטות שזה הזמן להיפרד מכולם וללכת להסתובב קצת לבד.
אז נכנסנו ל
Gap, H&M, ול- Michaels, שם רכשתי ניירות ומדבקיות מקסימות – והייתי כל כך מרוצה.
אחרי ששבקנו וממש התעייפנו- תפסנו מונית אל הבית של אסף ודינה.
כשהגענו חיכתה לנו ארוחת ערב "ישראלית" על השולחן, טעימה והיוותה פינוק וסיום מוצלח ליום ארוך של הסתובבות ורגליים כואבות.
אסתר ואני שמנו כביסה במכונה העצומה שיש להם, לא ראיתי בחיי כזה גודל של מכונה.
בקושי מילאנו רבע מכונה. אני לא יודעת כמה קילויים המכונה יכולה לעשות בו זמנית אבל בהחלט ניתן לדחוס את כל הכביסה שיש בבית. תענוג!!!
קשקשנו קצת, פטפטנו עוד קצת ופרשנו לישון.

לילה טוב, ריני, וושינגטון, ארה"ב 

בדרך למוזיאונים - הארכיון האמריקאי הלאומי

מוזיאון החלל - נוגעים באבן מהירח

דגם של רכב הנחיתה על הירח - הנשר נחת

אחד המטוסים הראשונים - מחלוצי התעופה

כן נסע קדמי של ג'מבו

כך טסו פעם - דקוטה

מל"ט פרדטור חמוש בטילים

מל"ט ניסיוני של נאס"א

דגם נושאת המטוסים 

מטוס סקייהוק אמיתי

אחד מחללי המוזיאון עם עשרות מטוסים

דגמי טילים וחלליות

בכניסה למוזיאון האומנות

אוכלים צהריים בקפיטריה

כמו חדר אוכל משודרג

מוזיאון הטבע - לוויתן בגודל טבעי

דב קוטב

ודוב גריזלי

פוחלץ של פיל במרכז המוזיאון

שלד של דינוזאור

בדרך חזרה - ליד המטה המרכזי של ה FBI

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...