יום שבת, 1 באוקטובר 2016

לונדון לא מחכה לי - אבל ניו יורק כן !

28/09/2016

כמעט בלתי אפשרי להאמין אבל הרגע הגיע...

יום שלישי 27.9 ואני בסידורים אחרונים לקראת הנסיעה, עושה חפיפה אחרונה לעדי על כל המשימות שהשארתי לה (תודהההה), עוד קצת סידורים, פרידות קצרות, חיבוק לספארקל החתולה... והולכים לישון.

בשלוש בלילה ירון נהג המונית החביב מגיע, אנחנו מעמיסים ונוסעים בערנות מוחלטת לשדה התעופה. אסתר ויהודה יצאו שעתיים לפנינו וסיכמנו שניפגש במלון בניו יורק... איזה עולם קטן... היום יוצאים ממולדת מחר מגיעים לניו יורק, הם דרך גרמניה אנחנו דרך לונדון...

בשדה התעופה פותחים wifi ומגלים שפרס נפטר. היה ידוע שזה יגיע אבל אני חשה צביטה בלב, איש מיוחד, איש חזון, איש שהקדיש את כל חייו למדינה שלנו, שפע מוטיבציה ותמיד ראה את הצעד הבא של העשייה, תמיד עם חוש הומור וחיוך. הלוואי על כולנו חיים כאלה מלאים ובריאות כזאת טובה עד גיל מופלג שכזה.

עוברים את הצ'ק אין בזריזות- כמעט ללא תורים, לעומת אסתר ויהודה שסיפרו שהיו להם תורים ארוכים ואסתר צחקה ואמרה שלא נשארו ילדים ללמד בביתי הספר כי כולם טסים לחו"ל... ממשיכים ומגיעים לדיוטי פרי- לוקחים סים של t-mobil , שקיבלנו ב 29$ אחרי שעשינו חברות בממסי. יש כבר ניחוחות של חו"ל.
הילוש מחפשת את המזרקה, אבל מתאכזבת- היא זוכרת משהו אחר- יותר מפואר-יותר גדול...

השעה הגיעה ואנחנו עולים למטוס- בריטיש ארוויז- עוברים את איזור הביזנס (כיף להם- נראה מרווח) עוברים את איזור המשודרגים... ומגיעים לאיזור פשוטי העם. (כן, כן אלו אנחנו ).
המראה- שיט- איך הגעתי למצב הזה שוב? שונאת לטוס. מזכירה לעצמי תוך כדי נשיפות ושאיפות שכדי להגיע לאן שהוא ולטייל צריך לעבור את הדרך בטיסה... אוף שונאת לטוס.

הטיסה עוברת עלינו בציורים, מדבקיות, צביעה, קובייה הונגרית ושאר ירקות. הילה ואני נכנסות לשיחה על החיים (העננים עשו לה את זה)- יש לה תובנה- אלוהים הוא האדם שנפטר ראשון. ושואלת אותי אם ממה (סבתא שלי) נמצאת איתו עכשיו?! והאם כל עכביש שמועכים גם מגיע לשמיים.

לשמחת כולנו המטוס מקדים בחצי שעה, אבל לצערנו הרב לא קיבלנו אישור נחיתה, ובעיקר לצערי- הטייס היה צריך להקיף את לונדון 20 דקות עד שהאישור המיוחל הגיע. אויי איזה סיבובים מסוייטים אלו היו- שילמתי על כרטיס טיסה –לא על קרוסלה בפארק שעשועים. כנראה שהיה מבצע- קנה כרטיס טיסה קבל סיבוב בקרוסלה בחינם. לפעמים נותנים מתנות שלא ממש רציתי.  לעומתי הילוש די נהנתה מהסיבובים ואלו דווקא הרדימו אותה כמה דקות לפני הנחיתה.
נחתנו.
היו לנו שעתיים בהיתרו- אז שתינו ואכלנו, ואני חשבתי על לואיזה קלארק מהספר של ג'וג'ו מוייס שעבדה בבית קפה אירי בשדה התעופה... איזה ספר מקסים.
שוב המראה- שוב אני שואלת את עצמי איך הגעתי למצב הזה- נושפת-שואפת- משלימה עם המצב.
טיסה של 7 שעות- הזמן לא ממש עובר- אנחנו משחקים, רואים טלויזיה, מציירים, אוכלים, וכו'... זהו נחתנו באמריקה!!!!!!!! בערפל.


מגיעים לכניסה לארה"ב- אל אלוהים איזה תורים... נקצר את הסיפור- עמדנו שעתיים מסוייטות בתור להיכנס, היו 2 פקידים על מספר טיסות. לפחות הפקיד היה חביב...
בסוף עברנו, לקחנו
yellow cab למלון שלנו- novohotel  קרוב לסיימסקוואר.
כל הדרך למלון הילוש ואני ניקרנו- לא ראיתי את הדרך, כשהגענו היה קריר- נפתחו לנו העיניים ונעמדנו רגע לנשום את אויר העיר...
הגענו למלון- אסתר ויהודה חיכו לנו בלובי- כמה כיף להיפגש...

יצאנו לאכול ארוחת ערב באיזה dinne דיינר מקומי והרגשתי שעבר עלי מכבש X4...
מקלחות, וצללתי לשינה עמוקה ומתוקה... עד 4 בבוקר. היי ג'ט לג- לא ממש חיכיתי לך.


מעייני נהנה מהאוכל בבריטיש

מחכים בקונקשן בלונדון

זה יגיע לניו יורק ?

הילול טועמת שניצל בריטי


ניו יורק - ברודוויי - ברוכים הבאים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...