יום שני, 31 באוקטובר 2016

Happy Birthday to You שחלומות יתגשמו



 23.10.2016

אנחנו שוברים שיאי התארגנות.
פעם ראשונה שכולנו ישנו עד 8:15. היה קשה להתעורר... אנחנו מתארגנים אט אט, וזולגים אחד אחד לבית של אסף ודינה.
אסף כבר ביקר במאפייה והביא כל מיני מאפים מעולים, איזה פינוק.
ב 11:00 יוצאים לקרוע את העיר, היום בתכנית להסתובב בעיר, בעיקר באזור המול, אסף מצטרף אלינו –איזה כיף!!!
מהבית של אסף עד תחנת המטרו נוסעים באוטו השווה של אסף ועכשיו בשביל להיכנס אל העיר עצמה נוסעים במטרו. המטרו נוח וידידותי, לוקחים מפה ומצליחים להבין לאן כל קו מגיע. אנחנו על הקו האדום לתחנת מטרו סנטר. יורדים בתחנה ועולים מתוך האדמה – המטרו של וושינגטון חפור עמוק עמוק... המדרגות הנעות לא נגמרות...
הולכים ברחובות וושינגטון, הבניינים מרשימים, רחובות נקיים ונעימים.
עוברים ליד הבית הלבן, ובאים להוציא מצלמות כדי להצטלם, בכל זאת לא כל יום אנחנו פה...
ואז משום מקום משטרות, הבהובים, שוטרים על אופניים, שוטרים במכוניות, שוטרים עם כלבים, סוגרים את הרחוב... מה קרה??? אף אחד לא יודע. הרחיקו את כולם מהגדר ולא נתנו לאיש להתקרב.
אז, כנראה שאובמה לא יקבל את פנינו היום. קצת התאכזבנו, אולי מחר?
הצטלמנו בכל זאת- קצת מרחוק, אבל גם טוב.
ממשיכים בהליכה ורואים שכל המדשאות של הבית הלבן סגורות אף הן, טוב, מילא... אז לא נערוך את הפיקניק המלכותי שלא תכננו להיום!
עוברים ליד פארק הנצחה קטן ונחמד עם אגם מלאכותי וברווזים -  לזכר 56 האנשים שחתמו על הכרזת העצמאות של ארה"ב ברביעי ביולי 1776. מפארק זה יש ראות טובה על אנדרטת וושינגטון הגבוהה.
ממשיכים בהליכה. בדרך הבניינים ממאוד מיוחדים כיאה לעיר בירה, ולא סתם עיר בירה, אלא של אמריקה שבה הכול חייב להיות מרשים ו
BIG,  רובם בנייני ממשלה.
מגיעים לאנדרטת מלחמת וייטנאם- מאוד פשוטה ומרשימה, שמותיהם של הנספים חקוקים על סלעי גרניט שחורים גדולים.
טיפה אחריה ממוקמת האנדרטה הענקית לזכר הנשיא לינקולן (הנשיא ה-16 של ארה"ב) - זה נראה יותר כמו היכל קודש מרשים מאוד. אל המבנה עולים במדרגות רחבות ואז נכנסים (או יותר נכון נדחסים) עם עוד כמות לא מבוטלת של אנשים שגם באו לחזות בפלא.
על כיסא (מלכות) ענק יש פסל ענק של הנשיא לינקולן (איש רציני).
לינקולן צופה/ משקיף על כל השדרה הגדולה של עיר הבירה ("המול הלאומי") עד לבניין הקפיטול.
כשבמרכז ה"מול" ניצבת האנדרטה הגבוהה לזכר הנשיא וושינגטון (ואסור לאף בניין בעיר להיות גבוה ממנו).
כל הקטע הזה שנקרא המול- מאנדרטת לינקולן דרך אנדרטת וושינגטון ועד גבעת הקפיטול זה בערך 3 וחצי קילומטרים.
אנחנו מצטלמים במדרגות של אנדרטת לינקולן שלפתע שומעים קריאות מחאה ורואים אנשים עם שלטים- הפגנה!!!
צועקים והולכים, הולכים וצועקים עד שמגיעים אלינו ואסף שואל אותם- לשם ההפגנה- הם מסבירים שהם נגד שחיתות בממשלה, בעד חופש הזדמנויות ונגד ספירת קולות אלקטרונית כפי שמתבצעת היום.
הבנו. והמשכנו הלאה.
צעדנו לאורך המול, דרך בריכת ההשתקפות (בה משתקפת האנדרטה של וושינגטון) עד אשר הגענו לאנדרטת וושינגטון עצמה. ליד האנדרטה כרי דשא רבים בהם משחקים המוני אנשים משחקי כדור מכל הסוגים. הצטלמנו קצת- כי בכל זאת היינו פה.
ניתן לעלות למעלה במעלית לתצפית אבל צריך להזמין הרבה זמן מראש וויתרנו על התענוג עוד מהארץ.
אסף נפרד מאתנו וחזר הביתה ואנחנו חיפשנו משהו לאכול- בצידי הדרך יש משאיות מזון צבעוניות שכל משאית מציעה אוכל אחר.  חלק מאיתנו אכלו כריך עם חזה עוף, חלק נקניקיות בלחמניה, חלק סלט, חלק צ'יפס... ומקנחים בגלידות.  היה אחלה, זה פיתרון די טוב שרוצים לאכול משהו קטן ולהמשיך לטייל...
שבענו וכוחנו שב אלינו, המשכנו ללכת ב"מול" לכיוון גבעת הקפיטול.
מצד ימין אפשר להבחין בטירה אדמדמה בה יש את מרכז המבקרים של ה"מול הלאומי".
אפשר להבחין בצד שמאל במוזיאונים שונים, יפים ומהודרים.
אנחנו מטיילים עוד קצת, ובסביבות 16:30 מחליטים שזהו- מספיק לנו, אנחנו עייפים, נשברנו.
הולכים למטרו, עולים עליו ויורדים בתחנה הכי קרובה לבית של דינה ואסף... ממנה אסתר, יהודה, הילה ואני לוקחים מונית (מזל) ואילו מעין וניב מחליטים לצעוד ברגל...
אנחנו מגיעים אחרי 7 דקות נסיעה והן מגיעים אחרי 45 דקות מתנשפים ועייפים.
כל הכבוד להם על ההליכה בנוסף להליכה של כל היום!
כולנו משתרעים למנוחה על הספות אצל אסף ודינה, מלטפים את החתול ואת הכלבה
Snow.
בערב כולנו נוסעים למסעדה מצוינת (
Clyde's), במסעדה יש רכבת מיניאטורית בסמוך לגג שיוצאת כל 20 דקות לסיבוב במסעדה- אטרקציה נחמדה שמשאירה את הילדים ערניים ודרוכים.
הערב אנחנו חוגגים משתי סיבות עיקריות - בעוד יומיים ליהודה יש יום הולדת 75. (מזל טוב). והסיבה השנייה- הגעתנו לוושינגטון ופגישה משפחתית.
הבנות מסתדרות מצוין וזה ממש מוסיף לאווירה הטובה.
מסיימים בקינוחים שווים (כי לא אכלנו מספיק מתוק היום ובכלל), נפרדים מהמסעדה המקסימה. ואחרי שנפרדים מדינה ואסף כולנו צוללים לשנת לילה מעולה בקרוואן שלנו.

לילה טוב, ריני, וושינגטון DC, ארה"ב



במול הלאומי

"על מדרגות הרבנות" (האנדרטה ללינקולן)

לינקולן במבט רציני

I HAVE   A   DREAM

בריכת ההשתקפות

המונומנט לזכר וושינגטון

מעייני בתרגילי צילום

סוף סוף Hot Dog
איזה כיף ללקק גלידה

מממ... גבעת הקפיטול - הילארי או טראמפ ?


הנה באה הרכבת (המטרו)

מרווחת ונעימה

ליה, אלה והילה (כמה למדים) משחקות בעליית הגג

מזל טוב

עד 120

אתם זוכרים את הימים...

22.10.2016

ארוחת הבוקר שלנו כוללת את מה שרכשנו אתמול בשוק האיכרים של האיימישים- 
פאי תפוחים(מעולה), Shoofly Pie (העשוי מ-Molasses- מעולה גם), פאדג' שוקולד משובח, ופירות נהדרים.
אני הכי אוהבת את פאי התפוחים – הוא מעולה וכמעט ללא סוכר, שאר הדברים מאוד מתוקים ומתחסלים פה בקלות ובליקוק שפתיים.
הבוקר החלטנו להסתובב עם הקרוואן בכבישים- אנחנו רואים את הבגדים המסורתיים תלויים ומתנפנפים ברוח (ובגשם). אנחנו רואים את אנשי הכת נוסעים עם כרכרות וסוסים וגם רבים מהם מעבדים את השדות עם מכשור שהיה קיים אצלנו בארץ לפני 70 שנה- אולי יותר...
ניב מוצא איזה מקום שהוא חושב שזה מוזיאון לטרקטורים, אבל כשמגיעים הוא מבין שזה סגור וזה לא מוזיאון. מסתובבים כמה דקות ליד השערים הסגורים כשלפתע ניב רואה בחורה מרחוק. הוא קורא לה ושואל אותה לפשר המקום. היא מסבירה לו שזה אגודה שהתחילה בשימור מנועי הקיטור הישנים, והיום משמרת כלי חקלאות, טרקטורים, רכבות וכו'. זאת אגודה פרטית ואנשים לא יכולים להיכנס לשטח הזה. היא מספרת שאנשים באים לשפץ את הטרקטורים שלהם ופעם בכמה זמן עושים כנסים ואירועים בשטח הזה ותערוכות.
הם משוחחים עוד קצת וכשהיא שומעת מאיפה באנו וכמה ניב ויהודה אוהבים טרקטורים היא מכניסה אותם בשמחה ומלווה אותם 45 דקות בין הטרקטורים השונים.
ניב, מעין ויהודה חוזרים מאושרים ועם ניצוצות בעיניים. היה שווה!!!
אח"כ אנחנו נוסעים ל-
Intercourse (כן, זה השם האמיתי של העיירה- הזויים).
עוברים ליד בתי איימשים רבים עד שמגיעים שוב לחווה שהיינו בה אתמול-
Plain & Fancy, אסתר אני והילוש מצטרפות לסיור של שעה בכיתת לימוד איימישית ובית איימישי לדוגמה.
השעה עברה מהר, היה ממש מעניין. האיסורים שחלים עליהם לא פשוטים עבורינו המסתכלים מהצד. האישה מסבירה שהם לא מתחתנים בשידוך אבל אין גירושים בכת ולכן כדאי לך לבחור טוב... ושברגע שאיש מתחתן הוא מפסיק לגלח את זקנו- ככל שהזקן יותר ארוך זה אומר שהאיש נשוי זמן רב יותר.
גם אחרי כל ההסברים ששמעתי - אני נשארת עם שאלות רבות בכל הנוגע לכת הזאת.
אחרי כל כך הרבה איסורים, אנחנו נוסעים קצת לוולמארט להקליל את האווירה.
תודה לאל על וולמארט.
אחרי קצת התאווררות, בסביבות 15:00 מתחילים את הנסיעה הארוכה שלנו לוושינגטון
DC.
הנסיעה אכן ארוכה ואנחנו מעבירים אותה בכל מיני דרכים בעיקר סבתא משחקת עם מעין והילוש טאקי וחתחתול, הילוש מנצחת ומביסה, אלא אם כן מעין מרמה לפעמים ומנצח.
אחרי שמתעייפים מהדרך שלא נגמרת עוצרים לקפה תה ועוגיות- מיתרונות הקרוואן, תמיד יש זמין משהו לנשנש.
אחרי עוד שעה בדרכים, אנחנו מגיעים לפרברי וושינגטון, נכנסים לרחוב של אסף (בן דוד של ניב ) דינה והבנות וההתרגשות גדולה. יש להם בית מקסים- גם מבחוץ וגם מבפנים...
הם מקבלים אותנו כל - כך יפה, כמה כיף להיפגש אחרי המון המון זמן. הילדים לא מכירים אחד את השני וקצת מתביישים בהתחלה. לשמחתם הרבה של מעין והילה יש גם כלבה מהממת (
Snow), וגם שני חתולים (אוראו- שלא ראינו כמעט, וסמורס היפה), שהם מלטפים ומחבקים בלי הפסקה.
הילוש וליה עושות גלגלונים בעליית הגג ומתחברות בשפה ללא הרבה מילים, אח"כ גם אלה מצטרפת והשמחה רבה. שלי מגיעה אף היא וכולנו יושבים לאכול ארוחת ערב מעולה ומקשקשים על כל מיני דברים, הזמן עובר מהר...
אסף ודינה נותנים לנו להרגיש בבית וזה מאוד נעים במיוחד אחרי שחודש טיילנו בקרוואן.
הם מזמינים אותנו לישון אצלם, אבל אנחנו ישנים בקרוואן שחונה ליד הבית שלהם- זה סידור מצוין.
אחרי הארוחה מדברים ומקשקשים עוד קצת ונפרדים ללילה.



לילה טוב, ריני, אצל אסף דינה והבנות, וושינגטון DC.

במוזיאון הקיטור

איזה גודל...

תערוכה יחידה במינה

Welcome to Washington

עם סנואי

וסמורס

חונים ליד הבית של אסף ודינה

יום רביעי, 26 באוקטובר 2016

תפתח חלון...

21.10.2016

בוקר טוב עולם,
הלילה היה חם תופת, היה ממש קשה להירדם...פתחנו חלון וזה לא עזר.
זה הסתיו פה- אתמול היה לילה קר והלילה חמסין. עוברים את כל קשת הטמפרטורות ביום ובלילה. יש ימים עם חלוצות קצרות ורוב הימים מעילים.
אנחנו יוצאים לדרך היישר אל הכביש להרשי- כן, כן שוקולד הרשי.
בהתחלה חשבנו לוותר על מפעל השוקולדים, כי רוב הביקורות שקראתי על הסיור במפעל לא היו טובות. אבל, משפחת כהן, כמו משפחת כהן- לא יכולה לעבור ברדיוס מסוים ממפעל שוקולד ולא להיכנס.

אז... נסענו.
בערך אחרי שעה וחצי הגענו לעיירה הרשי- עיירה מטופחת ויפה. זאת עיר שהוקמה בעקבות מפעל השוקולד הידוע שהיה בה. ובין רחובותיה ניתן למצוא שמות כמו:  Chcolate Av  , Coco Rd
מגיעים למרכז המבקרים ושואלים על האפשריות- בחרנו לעשות סיור חינמי של 15 דקות.
הולכים כמה דקות במין מבוך ובו ניתן לקרוא על ההיסטוריה של המפעל, מי הקים וכו'.
ואז מתיישבים בקרוניות מתוקות שנוסעות ומהצדדים לומדים על תהליך הכנת השוקולד.
היה ממש כיף, הקרוניות מקסימות ונהננו מאוד. קצר ולעניין!!! הילדים אמרו שהם ממש מרגישים כמו צ'רלי בממלכת השוקולד. שווה!!!
אחרי שהבנו איך שוקולד נוצר הלכנו לחנות הממוסחרת משהו ורכשנו קצת שוקולדים. תוך כדי הסתובבות ניגש אל אסתר ויהודה אדם שמתחיל לדבר איתם. מסתבר שזה מנהל מרכז המבקרים. הוא שואל מאיפה הם ואם פגשו בשוקולד הזה, והאם מוכרים בישראל... ואז שאל אם השוקולד ילך בישראל. הוא סיפר לאסתר ויהודה על הארצות אליהם מיוצא השוקולד ושלא מכבר חזר מדובאי (קניינית מאוד גדולה). אולי נהייה המפיצים שלו בישראל!!!!???
הם נהנו מאוד לשוחח איתו- אדם מאוד מאוד נחמד.
אנחנו נפרדים מעיר השוקולד ומבחינים בפנסי רחוב בצורת
KISSES, הסמל של הרשי. מקסים.
נוסעים ומגיעים לאזור האיימישים.
האיימשים הם צאצאי מהגרים מהולנד, רוב מוקד התיישבות הכת נמצא לאורך כבישים 30 ו- 283. הם יושבים באזור חקלאי פורה.
שלושת העקרונות שמלווים אותם בחיים- אמונה, משפחה וחיי קהילה. בגדול מה שמאפיין אותם זה שהם משמרים את המנהגים והנורומות של לפני 100 שנה לערך. הם נוסעים עם סוס ועגלה, עובדים בחקלאות עם ציוד של פעם, לא מחוברים לרשת החשמל האמריקאית. לבושים בבגדים מאוד מסוימים וכולם לבושים אותו דבר, הם מכינים ריבות ושימורים מאפים וכו'.
אנחנו מגיעים היישר אל שוק האיכרים בעיירה - Bird In Hand
, כולו מלא כל טוב, שמיכות טלאים ובגדים אותנטיים, בובות  כמו של האנטרופוסופיים וצעצועי עץ משגעים, ריבות ושימורים, מאפים, פרצ'לס, עבודות עור, פירות וירקות אורגניים טריים, גבינות טובות, פאדג'ים למינהם ועוד ועוד דברים טובים.
רכשנו קצת אוכל טעים – מרוצים ושמחים נסענו ל-  
Aaron & Jessica's Buggy Rides.
(זה נמצא בתוך חווה איימישית שנקראת- Plain & Fancy
, ובה אפשר לעשות טיולי כרכרה, יש בית איימישי לדוגמה, כיתת לימוד לדוגמה, סרט מומלץ וחנות עם מוצרי איימישים).
אנחנו מחליטים לשכור רכיבה עם סוס וכרכרה לשעה הקרובה. הנהג שלנו וסוסתו קייט לוקחים אותנו לחווה בה אנחנו רואים איך חיים איימישים. שואלים את העגלון שלנו שאלות והוא משיב בשמחה. לדוגמה- שיותר מ- 90% נשארים בכת, ושלכל 25-30 משפחות יש בישופ שאיתו הם מתייעצים והוא אומר להם איך לחיות ומה מותר או אסור.
השעה עוברת מהר ואני נשארת עם המון שאלות ובעיקר עם חוסר הבנה על האמביוולנטיות המאוד גדולה בין השמירה בקנאות על הפרטיות שלהם (כשרצינו לשאול מישהו על החרישה בשדה שלו- הוא צעק עלינו :"החוצה" ושהוא לא מדבר אנגלית...) לבין המסחור הגדול של העיירה, והמחירים הגבוהים אותם הם גובים מהציבור על: נסיעה בכרכרה, כניסה לבית לדוגמה של איימישים, כניסה לכיתת לימוד של איימישים וכו'...
זה כמעט לא נתפס איך קהילה כזאת מצליחה לשמר את עצמה בעידן של היום. העגלון שלנו אכן הסביר שיש דברים שמקובלים ולא תמיד שומרים עליהם (שכל הגלגלים שהם משתמשים בהם יהיו מברזל- אבל ראינו הרבה גלגלי גומי שבעיקרון אסורים).
בקיצור- מעניין.
בשעה 16:30 בדיוק כשאנחנו מסיימים את הסיבוב שלנו בכרכרה, ונפרדים מהעגלון ומקייט הסוסה העייפה, מתחיל לרדת גשם –מבול.
מזל שקריקרי מחכה לנו.
נוסעים נסיעה קצרה לקמפינג שלנו להלילה- ליד לנקסטר.
אנחנו הקרוואן האחרון שהזמין מקום להלילה- כלומר כל הקמפינג הענק הזה מלא!!!טירוף.
אנחנו מתחברים למים, חשמל וביוב- מזל שאנחנו לא איימישים... ויכולים להשתמש בכל הנוחות הזאת.
קצת כביסות, אוכל ולישון.
לילה טוב, ריני,
Old Mill Stream Campground, "ארץ האיימישים".

מסלול יומי שלנו 21.10



אי אפשר להתאפק, חזרנו לצבעי השלכת

בכניסה להרשי

ועם הנשיקות שאנחנו כל כך אוהבים (ניב, מעין והילה)

נוסעים בקרוניות השוקולד

סבא מלמד את מעין והילה את סודות שאיבת הסירופ

מעין סוחב את מלאי השוקולד להמשך הטיול

אפילו המנורות בצורת נשיקות השוקולד של הרשי

הבובות של אנשי האיימיש

הילה וריני רוצות לנסות חיים כאלו

עם העגלון שלנו - 

ובכרכרה

הכלי היחידי המותר בנוסף לכרכרות - קורקינט גדול

איימיש טיפוסי

תנועה דו סיטרית

כמובן שמעין התאהב ישר בסוסים

אפילו חבילות קש כובשים עם סוסים


יום שישי, 21 באוקטובר 2016

כשירד מבול על הרחוב, אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב (קרן פלס/מבול)

20/10/2016

גשם... גשם... גשם...קר....
אני מתעוררת מוקדם מכולם, ובשביל פיפי אני צריכה לרדת מהקומה השניה של הקרוואן ולצעוד את כל הדרך עד האגף האחורי- זה נראה לי מסורבל- אז אני מוותרת לבינתיים.
כולם מתעוררים אט אט, ובשעה 9:40 יצאנו לדרך. (שברנו שיא).
הדרך מקסימה- יש ערפל, שלכת ועצי הפונפונים מכוסים בעננות נמוכה. הייתי מעדיפה שמש אבל למראה הזה יש ייחודיות מסוימת. שומעים מוזיקה טובה והדרך מהנה.
מגיעים לעיירה קורנינג, יש פה את מוזיאון הזכוכית המפורסם. The Museum Of Glass. 
http://www.cmog.org/

מחנים את קריקרי וצועדים אל המוזיאון (יש סימון אדום על המדרכה עליו אפשרי לעקוב).משלמים (כניסה עד גיל 18 בחינם), מקבלים מפת סיור בעברית (נחמד) ומתחילים את היום.
קודם כל עוברים בין התערוכות השונות, רואים אלפי פריטים שעשויים מזכוכית- שלא תמיד נראה שהם מזכוכית, ישנם פסלים סביבתיים, מנורות, כדים, תכשיטים כוסות ועוד ועוד ועוד. יש תערוכה מאוד גדולה המציגה זכוכיות מהעולם ושימושי זכוכית בעולם- מרתק.
אח"כ אנחנו עוברים לאגף השני- שבו לומדים בצורה אינטראקטיבית על תהליך הפקת הזכוכית.
אנחנו נכנסים לצפות באמן שמכין קערה משגעת מההתחלה ועד הסוף כולל ניפוח זכוכית... מדהים.
לסדנא קורא
ים Hot Glass Demo. 
לאמן זכוכית לוקח בין 3 ל-5 שנים ללמוד את המקצוע ויש עדין מוצרים שבלתי ניתן לעשות אותם עם מכונות, אלא רק ביד.
הקדשנו למוזיאון שעתיים וחצי והרגשנו שזה היה מצוין, יש עוד סדנאות שניתן לעשות אבל את התוצרים יש לאסוף ביום למחרת וכבר לא נהיה בקורנינג.
(ניתן לעשות כוסות בהתזת חול ולקבלם באותו יום - אבל החלטנו לוותר).
מהמוזיאון אנחנו נוסעים דרומה לקמפינג שלנו להלילה- יש כמה שעות עד ההגעה ואנחנו "שוברים" את הדרך בוולמרט. קניות של אוכל וגם קצת שטויות. (קניתי קצת דפים יפים- איזה התרגשות).
נפרדים ממדינת ניויורק ועוברים את הגבול לפנסילבניה.
בכניסה למדי
נה יש Welcom Center, איזה רעיון יפה- כל הכבוד פנסילבניה!!!
לוקחים מפות, וממשיכים בדרך.
בשעה 18:10 עם אור אחרון אנחנו מגיעים לקמפינג שלנו להלילה. (כל הכבוד לניבי על הנהיגה הארוכה).
חיבורים, בישולים, מקלחות ו... לילה טוב.

לילה טוב, ריני,
 Yogi At Shangri-La, Milton, פנסילבניה, ארה"ב

המסלול היומי שלנו 12.10


הכניסה למוזיאון הזכוכית - קורנינג

ממש בא לנגוס (אח"כ דחוף לרופא שיניים)

ספארקל קפצה לביקור (מזכוכית)


טרול ? (מעין מבעד לעדשה מגדילה)

מייק נפח הזכוכית מדגים 


גם הדלעות מזכוכית





קניות בוולמארט - מתכוננים לכריסמס

סוג חדש של מוצר בוולמארט (ג'ינג'י)


סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...