יום שבת, 24 בינואר 2015

תם ולא נשלם- נחתם עוד פרק בעולם- סיכום

מי היה מאמין, טיול שעבדנו, למדנו, חקרנו, התייעצנו לגביו יותר מחצי שנה... נגמר
ולא סתם נגמר, אלא נגמר מהר, מהר מידי...
אנחנו שבועיים בבית ועדיין מרחפים, וכל דבר מזכיר לנו משהו מהטיול , והמחשבות עדיין שם... רחוק רחוק מכאן...

סיכומים- 
4 מבוגרים ושני ילדים בטיול של 38 ימים מחוץ לבית-
מתוכם:
30 יום בקרוואן והשאר טיסות וקונקשנים,
11 יום באי הצפוני, 19 ימים באי הדרומי.
5000 ק"מ של נהיגה בצד שמאלי של הכביש.
הרבה ירוק בכל מיני גוונים שלא ידענו שקיימים, אגמים בצבעי טורקיז, הרים, שלג, קרחונים, מפלים, פיורדים, כבשים, פרות, ציפורים, קיווי (2 - בגן חיות מסודר), פינגוונים, זבובי חול טורדנים, כלבי ים, אריה ים, סוסים, אוקיינוס, ים טזמן, פארקי קרוואנים, הרבה מקלחות ומטבחים שונים ומשונים, חג חנוכה אחד עם סופגניות מאולתרות מצוינות וחנוכייה מצדפים מדהימים, אנשים נחמדים מכל העולם, בריכות תרמיות, פיקניקים, טיסה במסוק, אומגה, טיול סוסים, שייט במעבורת, שייט בסירות בכל מיני גדלים, נסיעה ברכבת קיטור, קיטורים של הילדים, ניג'וסים מדי פעם, והרבה משפחתיות, יחד, משחקים, שמחה, צחוק, אהבה, שקט, רוגע, התחשבות וכבוד...
ועוד ועוד ועוד ועוד חוויות....


קרי- הקרוואן שלנו הוזמן כמה חודשים מראש דרך חברת מוטורהום ישראל, גל עזרה לנו בכל מה שנדרש וקיבלנו יחס מצויין.
הקרוואן מדגם- kq6 הוא קרוואן מעולה של חברת kea, הוא פחות משנה על הכביש, חדיש, נוח וקל לתפעול.
בגלל העובדה שהיינו 4 מבוגרים ושני ילדים לקחנו קרוואן איכותי וביטוח כולל עם השתתפות עצמית 0 על נזקים.
מכל הקרוואנים שראינו תוך כדי הטיול- שמחנו שבחרנו את זה, תצורת היום והלילה היו פשוטות להרכבה,
5 מקומות ישיבה שפונים עם כיוון הנסיעה ורק מושב אחד נגד כיוון הנסיעה, דבר שהיה נהדר,
המקלחת והשירותים של הקרוואן הספציפי הזה גדולים (יחסית) ונוחים, 140 ליטר מים כך יכולנו להשתמש בכמות מים גדולה יחסית למקלחות (הילה כל יום התרחצה בקרי, לשטיפת כלים וכו').
לא היה חסר לנו מקום איחסון, לכל אחד הוקצה ארון בו היו כל הבגדים שלו.
קיבלנו רשת בטחון שיכולנו לסגור את המיטה העליונה.
הקראוון מאובזר בכל הציוד הדרוש ל- 6 אנשים (למטבח- סכו"ם, סירים, קערות, כוסות מכל סוג, ציוד להכנת אוכל. לשירותים- דלי, מגב, טבליות לשירותים, מטאטא ויעה, לפיקניקים- שולחן ו-6 כיסאות נוחים מאוד).
ביקשנו מkea עוד שמיכות ומגבות וקיבלנו בשמחה.
בימים הראשונים קנינו טוסטר משולשים.
היה לנו  gps מעולה, שחסך לנו התברברות מיותרת והשתמשנו בו בכל נסיעה.
וקיבלנו גם אטלס דרכים מעולה.
לברר בחברת ההשכרה שמגיעים אם אנשים השאירו חפצים שאתם יכולים לקחת.

קמפינגים- שוב בגלל העובדה שהיינו 6 אנשים, החלטנו לישון רק במקומות מסודרים, את רוב המקומות הזמנו מהארץ בגלל שנסענו בקיץ הניו זילנדי -העונה הכי מתויירת שלהם +חופש גדול.
ישנו top 10 holiday parks  וב- kiwi parks, רוב הפארקים היו טובים, מי יותר ומי פחות, לכל פארק פלוסים ומינוסים משלו.
*לקחת מפה של קמפינגים כבר בימים הראשונים- ואז לא מתברברים.
**עלות  קרוואן + 4 מבוגרים ושני ילדים - בין 80 ל- 120 דולר ניו זילנדי ללילה.

מקלחות- יש 2 אופציות-
1. להתקלח בקרוואן- אבל אז צריך שוב ושוב למלא את מיכל המים.
2. להתקלח במקלחות הציבוריות.
רוב המקלחות בקמפינגים השונים מצויינות.

הבאנו מהארץ קרוקס למקלחות וגם תיק רב פעמי (כזה של הקניות בסופר), זה היה מעולה, העמסנו בו את כל מה שהיינו צריכים ויצאנו ממש כמו בצבא למקלחות המשותפות. אל דאגה לכל אחד יש תא סגור משלו ויש ברוב המקלחות פרטיות מצויינת.

לכל אחד מאיתנו היה אטב בצבע שונה שסימן את המגבת שלו- כך לא התבלבלנו וגם ייבשנו את המגבות במשך היום בקרוואן...

נהיגה ודלק- 1.20 דולר ניו זילנד לערך לליטר דיזל (יש מקומות שפחות ויש שיותר), אפשרי כשקונים ברשתות מזון לקחת את החשבונית ולקבל קופון הנחה למילוי הדלק בפעם הבאה. (ההנחות בין 4 סנט לליטר ועד 20 סנט לליטר).
חובה לעשות רשיון נהיגה בין לאומי מהארץ.
ממליצה לתלות בקרוואן מפה של האי הצפוני והדרומי ולסמן מסלול ומקומות לינה- זה נחמד לראות את הדרך וכולם שותפים למסלול.

תקשורת- אנחנו קיבלנו סים מקומי מחברת השכרת הרכב- אבל לא הטענו אותו.
עשינו ב- 2 טלפונים שהבאנו מהארץ חבילת גלישה מהארץ ובה השתמשנו.
קיבלנו 500 מגה - free wifi , מחברת השכרת הקרוואן.
בארץ קנינו חיבור  usb לשישיה מטענים, זה היה מעולה כי במשך הלילה הטענו את הטלפונים והטאבלט בלי שום בעיה.
בחלק מהמקומות גם אם ממש תרצו- אין קליטה, או שיש קליטה חלשה. ווטסאפ- בדר"כ עובד... אבל להעלות בלוג עם תמונות זה קצת יותר מסובך... (תקטינו את התמונות של הבלוג - זה יקל על ההעלאה).

קניות- להכין רשימת קניות ליום הראשון כדי לא להיתקע הרבה זמן בסופר, גם ככה לוקח הרבה זמן למצוא כל דבר.
אנחנו אהבנו מאוד את קאונטדאון, רשת נחמדה, נמצאת כמעט בכל הערים, על רשימת הקניות התחלתית בפלאפון הוספנו והורדנו לפי הצורך את המוצרים.
הבאנו מהארץ תיק ניילון רב פעמי, ששירת אותנו נאמנה לאורך כל הטיול.

מזג אויר- למרות שנסענו בקיץ הניו זילנדי- ישנם ימים של גשם וקר ושכמעט אי אפשר לעשות כלום וכמובן יש  ימים של עומס וחום, אבל כשיש ימים יפים- ניו זילנד היא גן עדן... השמש שמשתקפת על מים, הרוח הקלילה, העננים המדהימים- שווה כל שניה...
יש להביא בגדים של הכל מהכל... קצר, ארוך, דק, עבה, מעיל, וסווטשרט טרנינג...
לא לשכוח להביא קרם הגנה לשמש/ או לקנות בניו זילנד- השמש חמה מאוד מאוד...

כביסות- בכל קמפינג שהיינו בו יש מכונות כביסה, כביסה עולה בערך - 4 דולר ניו זילנדי ומיבש 3.
לעיתים היינו צריכות לחכות בתור לקבלת מכונת כביסה פנויה.
בהונג קונג במלון נתנו לנו שקיות ענק מבד בשביל הכביסה המלוכלכת, לקחנו אותן איתנו והן שימשו אותנו כל הטיול בתור שקיות כביסה לבגדים המלוכלכים שהוחזקו בתא הצדדי מחוץ לקרוואן.

בישול- אנחנו החלטנו את הבישולים לערוך במטבחים המשותפים כדי להימנע מריח בקרוואן, המטבחים בדר"כ נקיים, וקלים לתפעול. השתמשנו רק בסירים ובציוד שהיה לנו בקרוואן.
את הכלים המלוכלכים ניתן לקחת לשטוף במטבחים של הקמפינגים וזה מאוד נוח, אנחנו קנינו בשבוע הראשון קופסת פלסטיק גדולה ב- wear house, ב-6 דולר. (ניתן לברר אם יש בחברת ההשכרה גיגית שאנשים קנו והשאירו).

טיסות- 4 טיסות טרנס אטלנטיות, ועוד טיסה פנימית בניו זילנד- מי היה מאמין- אבל זה אפשרי.
הילדים ישנו, קיטרו, ישנו, אכלו, וגם מי שממש מפחד מטיסות כמוני- מבין שכדי לטייל צריך לעבור את זה...
וזה עבר!
בכניסה לניו זילנד צריך למלא טופס מתיש ולהצהיר על מזון, ההמלצה שלי היא להכין בבית רשימה עם הדברים אותם אתם מכניסים לניו זילנד- ככה לא תופתעו לגלות ששכחתם להצהיר על משהו- והתשלום- 400 דולר ניו זילנדי קנס.

משחקים ותעסוקה לשעות הפנאי- לקחנו טאקי, דאבל, קלפים מלחמה, דפים לבנים ריקים, בובה של הילה מהארץ, חוברות צביעה, מדבקות, טושים, טאבלט מלא בשירים, סרטים, ומשחקים, אוזניות לטאבלט, dok עם סרטים/ קומדיות וכו' שאפשר לחבר לdvd שיש בקרוואן, הכנו בארץ dokעם שירים שאנחנו אוהבים וכך יכולנו כל הטיול לשמוע מוסיקה אהובה.

הכנת הטיול- בעיני חשוב מאוד להכין את הטיול וללמוד את הארץ אליה אתם נוסעים, זה חוסך זמן יקר...
אני כתבתי מחברת עם המסלול ועם טיפים מבלוגים, זה עזר לנו לדעת למה לצפות, ולא להתעכב סתם...
כמובן אם יש לכם עודף זמן ... תזרמו...

שגרירות של רצון טוב- להביא מהארץ מזכרות ולחלק לאנשים טובים.




ניו זילנד אומנם נמצאת בצד השני של העולם עבורינו, אבל הטיול בה משאיר אותך ללא מילים, היא נוחה, קלה לטיול, נקייה, מסודרת, הנופים בה מרהיבים, ובכל מקום יש i site עם מידע לתייר.
האנשים נעימים ומסבירי פנים, תמיד עוזרים בשמחה על כל דבר שתבקש (רובם לפחות).
רוב האנשים לא הבינו איך נשוב למדינתנו עמוסת הבעיות ובכל הזדמנות התפעלו שעשינו את כל הדרך הארוכה עד אליהם רק בשביל לטייל...

תצלמו הרבה, גם תמונות משפחתיות- זו מזכרת נפלאה.

עד לטיול הבא, נשיקות, ריני- ישראל...












זה שיר פרידה... ואת יודעת שחלום, סופו להתגשם...


8.1.15

הונג קונג, נחתנו בבוקר, ישנו קצת בטיסה ואנחנו מוכנים לעוד בוקר של טיול.
יש לנו 15 שעות עד לטיסה הבאה וכדי להעביר את הזמן, ניב הציע בצדק שנטייל וניקח מלון להתרעננות ומנוחה.
המזוודות שלנו נשלחו ישירות מכרייסצרץ לארץ - אז אין לנו מטען עודף להסתובב איתו (אבל אנחנו ממש לא בטוחים שהמזוודות יצליחו להגיע לישראל אחרי כל כך הרבה קונקשנים מהצד השני של העולם- נקווה).



שותים קפה מעולה בשדה התעופה ומחכים שהבוקר יעלה,
לוקחים מונית משדה התעופה אל המלון שרצינו להזמין לכמה שעות (novhotel), הזמנו את החדר ומשם יצאנו בהליכה של כמה דקות אל הרכבל שמוביל לבודהה הגדול.
התורים עדין לא נפתחו (הם נפתחים ב- 10:00 בבוקר), אבל כבר עמדו אנשים וחיכו ...אז... עמדנו גם בתור...
תוך כמה רגעים הלך התור והתארך והתארך... 
לידנו עמד אבא עם ילד בערך בן 5 - ילד סומו, גדול שומנים, שהתאמן על אבא שלו בלתת לו מכות, האבא ניסה מידי פעם להרגיע אותו אבל בלא הצלחה... והילד ממשיך לתת לאבא מכות... 
בעשר בדיוק נפתחו הקופות -קנינו כרטיס ועלינו על הרכבל, והתרחקנו מילד הסומו ואבא שלו...
25 דקות לוקח לרכבל להגיע מהתחנה בעיר לאיזור הבודהה הגדול, הנוף מהמם- רואים את הים, את שדה התעופה, ואת האי כולו... וקשה היה להאמין אבל יש אנשים שעושים את כל הדרך הזאת הרגל.. זאת דרך ממש לא פשוטה וקשה לי לראות את זה בתור כיף...
כשהגענו הסתובבנו בכפר, וטיפסנו לבודהה הגדול...
ניב, יהודה והילדים רצו את זה עד למעלה, ואסתר ואני לקחנו את הזמן, בכל זאת לא כל יום עולים 250 מדרגות...
יפה מאוד למעלה והבודהה הגדול מרשים במיוחד.
חשבנו שהוא נבנה לפני כמה מאות שנים אבל מסתבר שהוא ממש צעיר- רק בן 32.

אחר-כך ירדנו את המדרגות והמשכנו לטייל עוד טיפה, ראינו את המקדש שלהם, את הסחלבים, ואת פעמון הגונג הענק...

בסביבות השעה 13:00, חוזרים חזרה לאיזור המלון, מסתובבים, אוכלים, והולכים למלון למנוחה...
אסתר ואני גונבות עוד שעה של טיול בקניון...

מתקלחים מתרעננים, ונוסעים עם שירות הסעות של המלון- לשדה התעופה.

אל-על... כל כך נעים לעלות לטיסה של אל-על, נכון זאת לא חברת התעופה הכי נחשבת בעולם, אבל יש משהו בריח, באנשים, בשפה המוכרת שמלטפים בחמימות כל תא ותא בגוף שלי...אני מתחילה להרגיש בבית.

מעיני והילה ישנים כמעט כל הטיסה, איזה כיף, הטיסה עוברת בנעימים...
חברה של אייל אח שלי מפנקת אותנו והצוות מקסים, מעיני הולך לתא הטייס וחוזר מאושר...

ב-3:00 בלילה נוחתים בישראל...
עכשיו- רשמית- נגמר- הטיול!!!

בודהה הגדול בעולם - 250 מדרגות מפרידות ביננו



הילה חושבת לעצמה האם המאמץ כדאי



ולבסוף שני הילדים מגיעים למעלה בריצה

וגם ריני וסבתא אסתר

הבודהה מרחוק

המקדש לרגליי הפסל



בצירוף מקרים נדיר - הנוף הנשקף מחלון המלון בהונג קונג - זנב מטוס אלעל איתו נחזור לישראל


בתוך מטוס בין ארץ ושמיים, קורא עיתון, הזמן עובר בינתיים, אני חוזר הביתה...

7.1.15

בוקר אחרון בניוזילנד.


מתחילים עם אריזות זריזות, מיון וזריקת - פליירים, מפות, חוברות ועוד.... במשקל כולל של בערך 5קילו.

יורדים לארוחת הבוקר במלון שהיתה חביבה לכל הדעות..
חוזרים לחדר לסיים אריזות סופיות ו...
לדרך...
במקום ההסעה שהיתה אמורה להגיע מהמרכז האנטארקטי, עובדת קבלה במלון לוקחת אותנו באוטו של המלון לשם (חינם אין כסף... אפילו ששאלנו היא סרבה ).
כמה נחמדים הניו זילנדים יכולים להיות, קשה להאמין...
אנחנו מגיעים למרכז האנטארקטי, שוכרים לוקרים, דוחפים את כל המזוודות פנימה, ומתחילים את הפעילות שלנו להיום.
המרכז מקסים, הוא מציג היסטוריה, גאולוגיה וזאולוגיה, סרטים ומייצגים על החיים בסקוט בייס (מתקן המחקר של ניוזילנד באנטארקטיקה ), יש אקווריום עם פינגוונים כחולים מתוקים.
אנחנו מסתובבים בחדרים השונים, נכנסנו ל"חדר סערה"- חדר עם שלג ואיגלו ב- מינוס שמונה מעלות, משחקים קצת ואני מבינה את העיניין די מהר ויוצאת.
כל שעה עגולה בחדר יש הדמייה של סופה ואפשר להרגיש על בשרינו איך מרגישים במינוס 18 עם רוחות וחושך...
יהודה, אסתר ואני ויתרנו מראש על התענוג לחוות סערה, הילוש פרשה כעבור 2 דקות, וניב ומעיני החזיקו מעמד 5 דקות ופרשו בשיא...
יש פה אפשרות להכניס ידיים למי קרח ולראות עם סטופר כמה זמן עמדת במשימה...
אחר כך יצאנו לנסיעה בחתול שלג, הרכב והנהג שלו לא נראו מאיימים, אבל כשהנהג נסע במהירות דרך מסלול מכשולים שכלל עליה על גשר, חציית אגם מלא במים ונהיגה במהירות מופרזת מאוד במסלול- כולנו שמחנו שלא סיימנו לאכול עכשיו ארוחת בוקר... אני התפללתי שהטיסות לא יגיעו לרמת הטילטולים שחווינו שם. היה מעולה!!!!
מסתבר שהנהג וחתול השלג - משוגעים!
לסיום סיומת ישבנו לראות סרט טבע מרשים בתלת מימד, אכן, טבע מרשים...
שתינו קפה בבית הקפה של המרכז, העמסנו את התיקים על עגלת שדה התעופה שמישהי השאירה שם... ועקבנו אחר טביעות הנעליים הכחולות שיש על הכביש מהמרכז עד לשדה התעופה...
הליכה קצרה של 10 דקות ואנחנו בשדה התעופה.

זהו- מפה יש דרך אחת... והיא מובילה הביתה.


אחרי שעתיים בשדה התעופה- ממריאים עם air new zealand מכרייסצ'רץ לאוקלנד, יש עיכוב של חצי שעה, אבל הטייס שם גז ואנחנו נוחתים באוקלנד בזמן.

הדייל החביב שואל אותנו מאיפה אנחנו ואני עונה - מישראל,
הוא שואל איך היתה השהות שלנו בניו זילנד- ואני עונה - מצויינת,
הוא שואל מתי אנחנו עוברים לגור בניו זילנד- ואני עונה- היום...
אם זה רק היה כל כך פשוט!!!

בשדה התעופה של אוקלנד יש לנו "לשרוף 5 שעות", כל שעה אנחנו עולים קומה...

אוכלים, מסתובבים בחנויות, משחקים בטאבלט...
הזמן עובר...
אנחנו על המטוס של אייר ניו זילנד- כטאי להונג קונג.

כמעט 11 שעות אחרי- אנחנו נוחתים בהונג קונג, הטיסה היתה סבירה, הרבה כיסי אוויר, אבל בסופו של דבר צריך לעבור את המרחק הביתה ומתישהו- נגיע.

אפשר ללחוץ על הקישור להנאה-
דורון מזר- אני חוזר הביתה
נשיקות, ריני, לילה -בוקר, הונג קונג

,



במרכז האנטרקטי - החדר המדמה סופת שלג ( לפני הסופה...)
הילה מתרגלת למינוס
כזה איגלו מעין והילה רוצים שנבנה בחרמון

ממחישים את גודל הפינגווינים שראינו

ושוב החברים כחולי העין

מזכיר קצת נגמ"ש צה"לי עם נהג שיכור...

עדיין רועדים מהחוויה

מתחילים במסע לשדה התעופה

עוקבים אחרי טביעות הרגל הכחולות

סבא יהודה נפרד בפעם האחרונה מ KFC

נפרדנו כך... היתה דממה...

6.1.15

מתעוררים לבוקר אחרון בקרוואן, קמים, מתארגנים...ו...מתחילים אריזות.
וואו, אין לתאר כמה חומרים נאספו בחודש האחרון, אפילו שלא קנינו כלום.
המון המון חוברות, פליירים, מפות, ברושורים... אם יש משהו שהניוזילנדים מעולים בו- הרי זה הכוונה תיירותית בחינם. 
התיקים נפרשים על המיטות, הכל נדחס בזרירות לתוך התיקים, חלק מהדברים נזרקים, חלק נתרמים לאנשים ששהו לידנו, חלק... יש התלבטות לגביהם!
מתחילים את הנסיעה לכרייסצרץ, בדרך הילה מעין אסתר ואני משחקים טלפון שבור... אנחנו צוחקים עד כדי דמעות... 
מצחיקים הילדים האלה...

מגיעים לחניה של המלון שלנו- אוכלים בקרי- ארוחת בוקר אחרונה... שוטפים כלים, מנקים, מנגבים ומסדרים...
נשאר לנו עוד מלא אוכל... נשאיר אותו בקרוואן, אולי יהיה מה לעשות איתו בתחנת החזרה...
מי היה מאמין שחלפו להם 31 ימי טיול בקרי...
מחבקים את קרי חיבוק אחרון ועולים לחדרים שלנו במלון...
 (Qualuty hotel- elms).

יהודה אני והילדים נחים בחדרים במלון, וניב ואסתר נוסעים להחזיר את הקרוואן.
כשהם חוזרים הם מספרים שקיבלו אותם מאוד יפה, לא עשו להם בעיות בהחזרה על כלום (לקחנו ביטוח שמכסה את כל הנזקים- למרות שלא היו דברים רציניים- פח שבור, ומדף..)
אסתר מספרת שכל האוכל והציוד שקנינו ולא לקחנו חזרה לישראל- נכנס למחסן שיוכל לשרת את האנשים הבאים שמשכירים את הקרוואן...איזה רעיון גדול... באוקלנד לא היה דבר כזה  (או שלא הראו לנו...)

הרצון להסתובב מכריע את העייפות, ואסתר ואני, יוצאות לשעה וחצי - לקרוע את העיר...
מסתובבות הין החנויות, רואות חנות- בית קפה - מקסים, מהמם... נקרא- rose, זה גם בית קפה וגם חנות לפיטשיפקט שיקיים... 
אח"כ ראינו עוד חנות מקסימה של מצעים וחפצים לריהוט חדרי ילדים- מהמם... למה אי אפשר להעמיס ולקחת הכל? כל החנות יפה! המוכרת המקסימה שאלה מאיפה אנחנו ואחרי שסיפרנו לה - פצחנו בשיחה ערה על החיים...
בהמשך השיטוט מצאנו חנות בדים -ענקית, יצאו לי ולאסתר העיניים, כמה בדים/כפתורים- מדהימים...

בסוף השיטוט- חזרנו למלון..., התארגנו ונסענו באוטובוס ל"מרכז" העיר- כתבתי את זה במרכאות כי זה לא באמת מרכז עיר... אחרי רעידת האדמה שהיתה פה לפני שלוש שנים והחריבה חלקים גדולים מהעיר, רואים הרבה מאוד חורבות, הרבה הריסות...חצאי מבנים, קתדרלה ישנה מגודרת והרוסה... 
עיר מוכת אסון, הבנו שהם לוקחים את הזמן עם כל עיניין השיפוץ- אבל יש תחושה של שאננות... 
האמירה הרווחת שיש תוכנית לשיפוץ העיר בעשר- חמש עשרה שנים הקרובות...וואו, ממש חבל...
יש להם ניסיון להסתיר את כל ההרס הזה ע"י אומנות מקומית, מבנים מאולתרים, קניון מקסים שנבנה ממכולות, פסלים סביבתיים מקסימים זמניים של ג'ירפות ... 
אחרי שהסתובבנו בעיר והבנו את גודל האסון שפקד אותם חיפשנו מסעדה, השעה היתה כבר שש וחצי ונראה היה שכולם נטשו את מרכז העיר, כששאלנו האם יש פה מסעדה טובה שפתוחה כרגע- לכולם היתה אותה תשובה- אין פה מסעדות נורמליות ב"מרכז" העיר, קצת מסעדות תאילנדיות, מקסיקניות, אבל שום דבר מעורר תיאבון...
הבנו!!!
לקחנו אוטובוס חזרה לאיזור המלון שלנו, ואחרי הליכה רגלית קצרה הגענו לקניון הצפוני. 
יש פה מסעדה ניו זילנדית טיפוסית (lone star), .הבעיה היחידה היתה -שהיא היתה מלאה, ממש מלאה, אז נרשמנו בתור ו...
חיכינו... מה כבר יש לנו לעשות??
אחרי 40 דקות קיבלנו שולחן, הזמנו אוכל (המלצרית ממש חמודה) והתפנינו לסיכום הטיול...
כל אחד אמר מה היה מבחינתו מהנה, מעניין, מסקרן, מה הוא הכי אהב, סיכמנו את התקופה ביחד...
היה מורגש שיש הרבה אהבה באוויר, הרבה כבוד, התחשבות ו... הנאה
נהנינו מהביחד!!!!!

המנות ענקיות- כולנו טורפים את האוכל, המלצרית מביאה למעיני והילה חולצות של המסעדה ומפטפטת איתנו על ישראל.. היא מספרת לנו שהיא למדה באוניברסיטה היסטוריה, ולמדה המון על העם היהודי, על ארץ ישראל ועל היחסים המורכבים שישי לנו במדינה.. היא שואלת בפליאה האם זה באמת נכון שחובה להתגייס לשירות צבאי ואנחנו מסבירים לה על המורכבות במדינה... מפטפטים עוד קצת ואנחנו מזמינים אותה לבוא אלינו לביקור בארץ הקודש...

הליכה קצרה ואנחנו במלון, ניב הזמין הסעה של המרכז האנטארקטי למחר בבוקר, נבלה שם את הבוקר לפני הטיסה הביתה.

לילה טוב ונשיקות, ריני, כרייסצ'רץ, ניו זילנד

נפרדים בעצב מקארי
.

מבני כרייסצ'רץ' ההרוסים
ומרכז העיר הבנוי ממכולות שהוסבו לחנויות ובתי קפה

ג'ירפות המפוזרות בעיר בצבעים וגדלים שנוים


ארוחת הערב לסיכום הטיול ( תראו איזה גודל ל מנות ...)





  


סתם יום של חול (חו"ל), עם בוקר כחול...


5/1/15

על הקמפינג הזה ניתן להגיד רק דבר אחד- מקלחות ג'יפה, שירותים ג'יפה, נו.. מילא...
אורזים את עצמנו ויוצאים לדרך חדשה...מזרחה...נוסעים כשאגם פוקאקי (lake pukaki) הטורקיזי מימיננו, אגם מדהים, מנצנץ מאור השמש...
נוסעים בדרך, הר קוק נראה בחלון האחורי, אני מרגישה צביטה בלב, אני יודעת שההתרחקות מהר קוק מסמלת עבורנו את סיומו של הטיול... לא יכולה להאמין שכבר נגמר... ידעתי שחמישה וחצי שבועות זה קצר מידי....
מגיעים לאגם טקאפו, עוצרים בכנסיית הרועה הטוב, הכנסייה נבנתה ב- 1935 מאבן והנוף היפה ביותר נשקף דווקא ממקום שאסור לצלם- מתוך הכנסייה עצמה...
בסופו של יום הנסיעות הזה מתלבטים אם לבשל או לקנות אוכל בחוץ- בכל זאת זה הלילה האחרון שלנו בפארק קרוואנים והלילה האחרון שאנחנו ישנים בקרי האהוב... אז - ברור שקנינו.


רגע לפני שנפרדים ממנו ומהר קוק אנחנו עוצרים באיזור תצפית לצילומים מקסימים, העננים עושים לנו כבוד היום ומלטפים את האגם וההר...
חוץ מאיתנו ישנם פה שני ניו זילנדים שמצלמים סרט פרסומת לרחפן גדול עם מנועים ומצלמות, ניב ומעין מתעניינים ומדברים איתם...
אנחנו מצטלמים, ואחרי כמה רגעים של שקט, כמה מכוניות מגיעות והפסטורליה קצת מופרעת...


ליד הכנסייה יש פסל של כלב קולי, מחווה לכלבי הרועים שסייעו בפיתוחו של המחוז. מעין והילה מטפסים עליו (כמו ילדים לפניהם) ומצטלמים בהנאה.
מסתובבים בין עשרות האנשים שהיו גם בדיוק באותו רגע באיזור ומחליטים שאנחנו ממשיכים לנוע.
הנסיעה מזרחה יפה, המון איזורים חקלאיים, הרבה שדות, מרחבים פתוחים, נשימה....
אנחנו עוצרים בג'רלדין- עיירה ממש נחמדה, מחנים ברחוב הראשי, ומקבלים קצת מידע על אומנות מקומית, ניב רואה פלייר על תערוכת טרקטורים- עיניו של יהודה נדלקות... ברור שמתפצלים!
אסתר ואני הולכות לסיבוב ברחובות הראשיים ויהודה ניב והילדים נוסעים לתערוכת הטרקטורים שלא מוזכרת בלונלי פלנט.
אנחנו נהנות, מסתובבות בין הרחובות, חנות פה חנות שם, ואז יושבות לנו לשתות קפה.
ואז... משום מקום כמו רוח סערה, הם חוזרים, יהודה עם זיק בעיניים מספר בהתרגשות והתלהבות על הטרקטורים המדהימים שיש בתערוכה הזאת, הוא היה כל כך נרגש שנראה היה כאילו רק בשביל זה היה שווה לעשות את כל הדרך מישראל עד לניו זילנד ואני מצטטת: "זה עשה לי את כל הטיול, הדם זורם לי מהר בעורקים". באמת שווה.
קונים גלידה לכולם, ל"הרגעת" האנדרנלין וממשיכים בנסיעה על הרחוב הראשי של ג'רלדין.
בקצה הצפוני של הרחוב, ממש כשחושבים שהעיירה נגמרה, אסתר מעין ואני יורדות לראות גלריה של אמן מקומי-
mike deavoll,  איזה בחור נחמד, הציורים שלו ממש יפים, הוא סיפר לנו שלפעמים הוא מצייר מהדמיון, לפעמים עושה סקיצה ממול הנוף ואז חוזר לסטודיו ומתפרע על הציור, ולפעמים הוא מצייר מופשט.
דווקא הייתי מוכנה לקחת תמונת נוף מהממת שהיתה תלויה בסטודיו, אבל היא היתה ענקית.
אשתו עוסקת בפסיפס, אז אסתר התבוננה ושאלה שאלות.
מיייק קיבל אותנו מאוד יפה, דיברנו ארוכות על ניו זילנד- הוא אומר ש "ניו זילנד היא התחנה האחרונה של האוטובוס" צודק... סוף העולם. אבל תחנה יפה!
המשכנו בדרך, עוצרים לבקשתי בשדה של לבנדר... כמה שזה יפה...הייתי מוכנה שיהיה לי שדה כזה ליד הבית, זה מקסים.

מתמקמים ב- ashburton - coronation holiday park, פארק נחמד, קטן ונעים...
כביסות, סידורים, פיטפוטים... והולכים לישון.
לילה ירח מלא- ניב יוצא לצלם את הירח- יפה פה... ממש יפה... למה כבר נגמר???

נשיקות, ריני, אשברטון, ניו זילנד  .

נפרדים מהר קוק

תמונת הסיום ... ?

מעין והילה מחבקים את לאסי

הכנסייה על גדות אגם טה קאפו
תערוכת הטרקטורים בג'רלדין (הגדולה בחצי הכדור הדרומי)


מלקקים גלידה מעולה

שדות הלוונדר בדרך לאשברטון

כן... זה הירח

יום רביעי, 21 בינואר 2015

הר קוק- מה מה מה - מה - אוכלים היום?

4.1.15

בוקר של כיף, היום אנחנו הולכים לעשות טרק...
(טוב, לא טרק טיפוס האוורסט - אבל זה רק בגלל העובדה שהאוורסט לא נמצא בניו זילנד- לא כי אנחנו לא יכולים),  אבל טרק שנחשב פופולרי מאוד בקרב תיירים טיילים- Hooker valley track.
מתארגנים בניחותא, במלון החמוד שלנו ( aspen court motel), ונוסעים מ twizel לאורך אגם פוקאקי המדהים (רק השם קצת בעייתי- הילה ומעין עשו צחוקים כמה ימים על השם), עד שמגיעים לפארק הלאומי הר קוק או כפי שהמאורים קוראים לו - אאורקי.- מפלח העננים!!!
הר קוק (או בשמו הפופולרי אצלנו בקרוואן- הר הטבחים) הוא ההר הכי גבוה בניו זילנד, הוא מתנשא לגובה של 3755מ' וראינו אותו מרחוק כשטיילנו בחוף המערבי לפי שבועיים.
אנחנו נכנסים לשמורה, מחנים את קרי, מצטיידים בכובעים וקרם הגנה, ובגלל שחם היום , מאוד, מאוד חם היום, ניב הגאון מציע שניקח עוד מים בתיק (דבר שהתגלה כמציל חיים).
מתחילים את הצעידה, כולם מאושרים, שרים, הנוף עוצר נשימה, קרחונים תכלכלים מבצבצים מכל פינה, צריך רק להרים את העיניים ולהסתכל. השביל מאוד נוח להליכה, ואכן מורגש שזה טרק פופולארי לחלוטין- יש פה הרבה אנשים!
אחרי חצי שעה מגיעים לגשר תלוי ראשון, מקסים, עוברים מעל נחל שוצף, עושים קצת הפסקה... וממשיכים, עוד חצי שעה של הליכה ,עוברים גשר תלוי מספר 2. השביל נראה תמים לחלוטין ואז בבת אחת הר קוק מתגלה לפנינו- יפה ומרשים!
כולם מבחינים שיש לו- לטבח- שתי עיניים, אף, פה... ואפילו כובע, ממש איש.
אני מתלבטת אם לא לחזור עם הילוש ומעין לקרוואן- חם, מאוד מאוד- חם...אבל ניב משכנע אותי להמשיך...
ההליכה בשביל נוחה, אבל אין טיפת צל ואם לא היה כל כך חם סביר להניח שלא היה לנו בכלל קשה.
אחרי עוד 40 דקות הליכה אנחנו חוצים את הגשר התלוי השלישי, אני מתחילה להתייאש, ברור לי שצריך לעשות את כל הדרך הזאת חזרה...
אנחנו שואלים מישהו עם ילדים עוד כמה זמן מגיעים לאגם? והוא מעודד אותנו להמשיך ואומר שהדרך קצרה, ושווה להגיע לאגם.
מלאי התלהבות- ממשיכים בדרך- יפה הדרך, מפלים בכל מדרון, הר קוק ממש קרוב אלינו, צבע הקרחונים מקסים, רעש מים זורמים בכל פינה...
אחרי 15 דקות הליכה- מגיעים לאגם- חשבנו שאולי פה יהיה צל- אבל אין, כי זה לא ממש אגם כמו שמדמיינים כשחושבים על אגם סטנדרטי, זה אגם של קרחונים... כזה אין לנו בארץ, יש פה קרחונים צפים באמצע האגם!!! זה מקסים!
על שפת ה"אגם" יושבים כל מיני אנשים שצורחים מקור כשמנסים להכניס רגל/יד/אצבע...
יש פה קבוצה מארה"ב די גדולה של קולג'- שעושה הרבה רעש אמריקאי טיפוסי...
אנחנו מתיישבים על האבנים ונחים,
הילוש ומעיני ישר נכנסים לעניינים, חופרים באבנים גומחות לקירור הבקבוקים שלהם, חולצים נעליים ועובדים...
ב- 15:10 אחרי שנחנו וצברנו כוחות (והבנו שאף אחד לא יעשה את הדרך חזרה בשבילינו- באסה!!!) שינסנו מותניים ויצאו לדרך...
ניב ניסה לשעשע את הילדים עם ספירת הגשרים התלויים, מצאנו נחל קטן ששטפנו בו פנים, הילוש הלכה ברגל ומידי פעם עלתה וירדה מהכתפיים שלי ושל ניב לסירוגין, ישבנו לנוח, דירבנו, דיברנו , היה חם... ממש חם.
בסופו של דבר, אחרי ששתינו את כל המים, עד הטיפה האחרונה.... סיימנו את המסלול, עייפים, אבל גאים מאוד מאוד שלא התייאשנו ועשינו את המסלול כולו.
מעיני והילה נורא התרגשו וקיבלו ח"ח על הדרך, מעיני שהלך כמו נמר, למד דרך הרגלים שבשביל לראות מקומות יפים צריך להתאמץ....
בשעה 17:00- הגענו לקרי האהוב והיקר שלנו שקיבל אותנו עם מזגן ושירי ארץ ישראל (בתופים ובמחולות), איזה קרי לתפארת !!!
*** מסלול מקסים למשפחות שאם לא היה עומס חום - ניתן לעשותו בקלות ובכיף!

נוסעים לקמפינג שלנו להלילה- (glentanner park center)- קמפינג פרטי- בקצה של אגם פוקאקי- קמפינג בסיסי מאוד, לא משהו בכלל, עמוס, אפילו בלי נקודת dump, אנחנו מתמקמים, מבשלים בקרוואן פסטה ורוטב, מכינים סלט, אוכלים בחוץ ונחים.
אחרי המקלחות (היינו צריכות לחכות בתור בערך 20 דקות למקלחות ג'יפה דה - לוקס), ניב שם לנו ב dvd מבצע סבתא, כולם צוחקים...
הלילה הולכים לישון ופעם ראשונה שחמסין בחוץ, רוח מזרחית, הקרוואן רותח.... ובניו זילנד כמו בניו זילנד בטח מחר ירד שלג.

נשיקות ריני, אגם פוקאקי , ניו זילנד

בדרך להר קוק

מלך ההרים הבלתי מעורער

תחילת מסלול הטראק

נופי המסלול


הילדים על סף שבירה...

הפרצוף...

מתרעננים במימי הנחל

אחד משלושת הגשרים התלויים

אמצע הדרך...

יורדים לאגם הקרחונים

הילול התאוששה והתחילה להציג...

ומעייני ניסה לטבול רגליו

מראה הקרחונים צפים באגם

עשינו זאת !

אין מילים...










סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...