יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

one way ticket to the milford

30.12.2014

יום שלישי היום, עוד שבוע מהיום נהיה בכרייסצ'רץ ונאלץ להחזיר את קרי...
זה לא שאנחנו לא מתגעגעים- אנחנו כן!, אבל גם מאוד מאוד נהנים מהביחד, מהנופים, מהקרוואן, מהטיול... בכל יום שעובר יש חוויות חדשות, מראות מעניינים, אנשים נחמדים, נופים מרהיבים... וחופש.


היום נוסעים למילפורד סאונד, העובדה שיורדים פה 7000מ"מ גשם בשנה מלחיצה אותי, מצד אחד - השמש לא מאירה לנו פנים, ויש עננים וטפטופי גשם, מצד שני זה שלא יורד עלינו גשם מבול –זה מזל גדול...
ההמלצה לצאת מוקדם (להימנע מפקקים ומאוטובוסים של תיירים) אילצה אותנו לקום מוקדם וכבר בשעה 7:30 התחלנו את הנסיעה.
אורך הכביש מהעייירה טה אנאו למילפורד (הכביש היחידי שמגיע לפיורדים העצומים האלה) הוא 119 ק"מ ולוקח בערך שעתים וחצי.
בתחילת הדרך רואים עדין את אגם טה אנאו שמלווה אותנו משמאלנו, הדרך ברובה אדמות חקלאיות, כבשים, ירוק, יופי פשוט.
אחרי 29 ק"מ נכנס הכביש לפארק הלאומי פיורדלנד, ועצי אשור ממינים שונים צובעים את הנוף בירוק כהה.
בקילומטר ה- 58 אחרי טה אנאו עוצרים באגמי המראה
(mirror lakes), אנחנו ועוד 4 אוטובוסים של יפנים, וקצת מטיילים אחרים.
צועדים בטיילת קצרה בין עצי אשוח וביצות ורואים את ההרים משתקפים באגם, מחזה ממש יפה.
אנחנו מקפצצים לתוך הקרוואן וממשיכים.
עוברים את אגם גאן (החלטנו לטייל בו בדרך חזרה), הנוף משתנה, המון מפלונים צרים וארוכים נופלים מההרים הגבוהים לצידנו, לפתע רואים המון המון יפנים קטנים עם מצלמות, על מה המהומה???? תוכי קיאה אחד ו80 אלף יפנים מנסים לצלם אותו עם המצלמות הענקיות שלהם, מעין והילה מרחמים עליו...
מגיעים למנהרת הומר (1,207מ'), אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות... מנהרה חשוכה, בראשיתית, קירות מחוספסים ומטפטפים מים, מנהרה חד סטרית, מרומזרת, וכל רבע שעה יש אור ירוק.
אז חיכינו בשיירה כ- 8 דקות, ובינתיים מצטלמים ליד מפלים וקרחונים.
מגיעים לחנייה של המילפורד- יש פה הרבה מאוד מכוניות, ומלאן זבובי חול מטרידים, ולנו יש עוד זמן עד השייט שלנו, אז, הכנו ארוחת בוקר טובה, ניב מדובב לנו יפני אחד וניו זילנדי שדפקו את האוטו אחד לשני, מעבירים את הזמן בכיף...
אנחנו הולכים לנמל, 2 דקות אנחנו ברציף, הנופים משגעים, צוקים תלולים, מכוסים יערות, מזדקרים מתוך המים. רואים את פסגת מיטרה (1692מ'), עולים על
southern discovery  , (בחרנו סירה קטנה של 80 איש כי יש לה יתרונות), קפטן קוקו השיט אותנו אל עבר המצוקים המרהיבים, הרוח היתה עוצמתית ומטורפת, נעמדנו בחרטום הסירה ושאבנו את כל היופי המיוחד הזה, שלווה...
הגענו למפל שהקפטן הודיע שמי שלא רוצה להירטב שיכנס לתוך הסירה, ניב הילה ומעין לבשו שכמיות גשם ויצאו לשתות את מי המפל עם עוד כמה משוגעים אחרים.
רואים כלבי ים שוכבים על גבי סלעים, וממשיכים בשייט ואז קפטן קוקו מודיע :
"אני יוצא לאיזור ים טזמן הפתוח, אפילו שמזג האויר לא טוב. מי שסובל ממחלות ים רצוי שייקח שקית הקאה ומי שלא סובל מהקאה- שיתכונן לעשות חיים משוגעים "
כל גל שהגיע הוא זינק לתוכו ועשה לנו לונה פארק שלם. עף על עצמו... וקשקש בקשר בלי הפסקה, היה מעולה...
אח"כ קפטן קוקו מודיע: "גבירותי ורבותי, זה היה שייט ממש כלבבי".
יורדים למבנה צף על פני המים- תחנת מחקר של המילפורד, ובה אנו יורדים 10 מ' מתחת למים, רואים דגים מיוחדים, קיפוד ים, מלפפון ים, כוכב ים ואלמוג שחור (שנראה לבן).
ממש יפה, אבל המצפה התת ימי שלנו באילת לא נופל ממנו, אפילו יותר שווה! עולים על סירה נוספת שמחזירה אותנו לנמל.
בשעה ארבע מתחילים את דרכינו חזרה לטה אנאו- ליד מנהרת הומר תוכי קיאה מפרק לנו את הגג של הקרוואן ומנקר בחוזקה כל מה שהוא יכול- מטרוף. מעיני מתקרב לתוכי קיאה אחר, והוא צווח על מעיני, מעיני נבהל ומזנק משם- זה היה משעשע...
החל לרדת גשם של ממש, כל מה שתכננו לדרך חזרה מתבטל ואנחנו נוסעים ישירות למסעדה בטה אנאו-
ranch bar&grill, האוכל טעים והשירות נפלא.
חוזרים למחנה בטה אנאו , מקלחות ולמיטות.

יום ארוך ומהנה, לילה טוב, טה אנאו, ניו זילנד.

אגמי המראה ( שימו לב לשלט )
מחכים לפני מנהרת הומר
לאורך כל הדרך מפלים ונחלים
הספינה שלנו בפיקוד קפטן קוקו
אסתר ויהודה על הסיפון
נכנסים למפל ושותים מי עדן
הילה תופסת גלים
הפיורד במלוא הדרו
כלבי ים על הסלעים מסביב
מעין וחבר קרוב ( תוכי קיאה )




אלוהים נתן להם במתנה- דבר יפה דבר נפלא...

29.12.2014

אחרי קימה איטית ונעימה, מעיני, אסתר ואני הולכים רגלית לסופר הקרוב (לא קרוב כמו הצרכניה, אבל סביר), יש לציין שלהאכיל שישה אנשים זה עסק שעובד כל הזמן. אסתר ואני כבר ממש מיומנות בקניות ובהכנת האוכל- וגם נהנות מזה.
אנחנו פורקים סחורה, ובשעה עשר וחצי - יוצאים לדרכינו – נסיעה עד לטה אנאו.
(te anau)
האגם של קווינסטאון מנצנץ מקרני השמש וזה נראה כמו אבקת קסמים שמישהו פיזר. הנסיעה ממשיכה וברקע מתנגן השיר (שהיה להיט גדול וחפרו לנו את הראש איתו) "אלוהים נתן לך במתנה", ניב מציין ש- שללא כל ספק, אלוהים נתן להם במתנה, וכולנו מסכימים איתו.
הדרך שלנו עוברת בשטחים חקלאיים (קיבלנו תשובה לשאלה- איפה הם מגדלים ירקות...), הכל מרבדים - מרבדים של שדות חקלאיים, שדות אחו ירוקים עם כבשים, פרות.
עוצרים לארוחת בוקר מול שדה כזה-כמה טוב הקרוואן הזה! הנוחות הזאת  שהבית שלנו נוסע איתנו לכל מקום- פשוט פינוק.
בשעה אחת וחצי כבר רואים את האגם טה אנאו, האגם השני בגודלו בניוזילנד. האגם נוצר על ידי קרחון ענק.
הגענו לעיירה המקסימה והשלווה טה אנאו.
לניב מבריק רעיון לבדוק בלשכת התיירים האם אפשר להקדים את הסיור שהזמנו למערת התולעים הזוהרות. (הסיור נקבע לשעה 21:00- ועורך שעתיים), ואכן הוא חוזר עם חיוך מאוזן לאוזן ומודיע לנו שהצליח להקדים את הסיור ל- 16:30, השמחה בקרוואן גדולה.
מתמקמים במחנה שלנו להערב-
te anau top10 holiday park, אנחנו מספיקות לשים שתי מכונות כביסה, ומייבשים... חלקנו מצליחים לנוח, לאכול גלידה ולשחק קצת במשחקיה ואז... והשעה לסיור מגיעה.
הפארק שלנו ממוקם במרחק הליכה מהמקום בו הסיור יוצא, וזה יתרון. אנחנו הולכים לרציף ממנו יוצאת הסירה- ליד ה
i site.
השייט עורך 25 דקות – שבהן הקפטן של הסירה מסביר על אגם טה אנאו ועל השייט, השייט יפה, רואים מפרצונים ירוקים.
מורידים אותנו באיזה רציף באמצע שום מקום ומה שאנחנו רואים זה הר ירוק, הולכים למבנה עץ, שם מסבירים לנו על המערות, על התולעים, סרט הדגמה.
60 שניות על:
te anau glow worm caves
המערות היו קיימות באגדות של המאוריים, הן התגלו מחדש בשנת 1948. אפשר להגיע אליהן רק בסירה ואז לטייל ב-200מ' בלבד מתוך ששת הקילומטרים שנמצאו. נכסים בקבוצות של 14 איש, ואסור לצלם (מבאסים).
נכנסנו למערה, הכניסה למערה בגובה מטר (מתכופפים קצת), הולכים ורואים מים צלולים זורמים בפנים, הרעש של הזרימה חזק מאוד, יש בריכות בריכות של מים ומפלים. ככל שמתקדמים פנימה יש פחות אור ומתחילים לראות את התולעים זוהרות על גבי תקרת המערה.
מתישבים בתוך סירה קטנה, והמדריך משיט אותנו אל החושך... החושך מוחלט- עלטה!!!
גלקסיה שלמה של כוכבים מתגלה, זוהרת, אלו התולעים הזוהרות.
מי היה מאמין שאני אתלהב מתולעים, איכס, הרי זה יצור כל כך מגעיל... אפילו מהתולעים של החסה בבית אני נגעלת!
המדריך מסובב את הסירה שבע פעמים שנחשוב כאילו שטנו חצי קילומטר, ואז מחזיר אותנו אל האור. מעיני היה מרוצה- פלא ממש, הוא אומר.
הילוש גם חזתה בפלא אבל "סגרה מדפים" והחליטה שהיא לא פותחת את העיניים בחצי שעה הקרובה, החושך הלחיץ אותה.
המדריך מראה לנו צלופח שחי שם במים הקפואים האלה, שיהנה, העיקר שיתרחק ממני...
אנחנו יוצאים מהמערה אל האור. אסתר אומרת שזה מדהים שמבחוץ ההר נראה רק הר ואין יודעים מה מסתתר בפנים.
תוך כדי המתנה לטרמפ הימי שלנו אנחנו מכרסמים עוגיות. אחרי 25 דקות שייט – חוזרים אל הרציף מאושרים שחזינו בפלא התולעים הזוהרות.
חזרה למחנה, ניב מבלה עם הילדים בגן שעשועים ואסתר ואני מכינות ארוחת ערב. אנחנו אוכלים בשמחה ונכנסים לקרוואן לשינת הלילה...
כרגיל הילדים מסרבים ללכת לישון- כי אור בחוץ, אבל בסוף נרדמים, גם אנחנו נרדמים.


לילה טוב, טה אנאו , ניו נילנד.


בדרך למערת התולעים הזוהרות

תולעת זוהרת בפעולה ( בחושך הן נראות מרשימות הרבה יותר)

יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

Another day in paradise - Phil Collins

28.12.2014 

איזה יום מדהים, וואו וואו וואו...הבטיחו גשם, קיבלנו שמש, מאוד משמח כי אנחנו נוסעים היום לגלנורקי (glenorchy). העיירה יושבת בקצה הצפוני של אגם וואקאטיפו (של קווינסטאון), ומהווה בסיס נוח ליציאה לכמה טרקים מאוד מפורסמים. (רוטבן, גרינסטון, ועוד).
לפני הנסיעה לגלנורקי אנחנו עוצרים בסניף של
kea בקווינסטאון ומחליפים מצעים, מתקנים כמה דברים, משלימים חוסרים, הצוות מאוד אדיב ונחמד.
יוצאים לדרך- הנסיעה אמורה לקחת שעה, אבל בקצב שעצרנו לצלם, היא יכולה לקחת גם יומיים.
נוסעים לאורכו של האגם המדהים הזה, ברוב המקומות שהשמש משתקפת הצבע טורקיז, ובמקומות הקרובים לחופים, המים בצבע ירוק.
הנוף לא יתואר במילים- כי אין שום מילה שמספיק טובה כדי לתאר אותו.
אולי התמונות יכולות להעביר מעט מההתפעלות שלנו- וגם זה לא בטוח.
מגיעים לגלנורקי, אוכלים ארוחת בוקר על שפת האגם וצופים באחרים עושים ג'ט בואט (אנחנו נוותר).
אנחנו נוסעים בעמק גן עדן- היפהפה, שמשתרע מצפון מערב לגלנורקי, הנסיעה עוברת דרך אדמות חקלאיות המוקפות בהרים נישאים עם שאריות שלג.
החלטנו שזה המקום להגשים למעיני את מבוקשו – רכיבה על סוס. יהודה ניב ומעיני טובלים את עצמם בקרם הגנה, עולים על סוס, ויוצאים לרכיבה של שעה בין נופים מקסימים.
הסוס של יהודה גבוה מאוד ושל מעיני עצבני. הרכיבה עוברת עליהם בנעימים ומעיני מודיע שהסוסים של ארץ ישראל יותר טובים!!!
אחרי יום קסום, חוזרים חזרה לקווינסטאון,  בדרך כל חופי הרחצה מלאים מתרחצים, משתזפים, סירות מנוע, קייאקים ועוד...
קווינסטאון חיכתה לנו, הסתובבנו עוד קצת ברחובות, ונפשנו חשקה שוב בגלידה של פטגוניה, התיישבנו והתענגנו שוב על הטעמים (פונצ' בננה, ונילה עוגיות, פירות יער עם קרם, תות סורבה).
אסתר ואני הסתובבנו עוד קצת ברחובות בעוד השאר חזרו למחנה.
וכששבנו הכנו ארוחת ערב קלילה אך טעימה, הילוש עזרה לסבוש וסבתוש לשטוף כלים...מקלחות, ושינת לילה נעימה.


נשיקות, ריני
לילה טוב, קווינסטאון ,ניו זילנד. 

כל צבעי הכחול



וגם קצת רומנטיקה...

טורקיז כבר אמרנו ?

מעין והילה מנצלים עצירה למשחקי מים

שלושת הרוכבים

מעייני חוצה את נהר הוואקאטיפו 

אמיתי - לא נגענו !

וצריך להמשיך ללכת וצריך להמשיך לצעוד

27.12.2014

צריך להמשיך לנוע, למרות שאפשר היה בשקט להישאר עוד יום יומיים בוונאקה, אבל אנחנו רוצים להמשיך להינות ממה שלארץ המופלאה הזאת יש להציע לנו.
בוקר בהתארגנות רגועה, אסתר קמה מוקדם וכבר הספיקה לעשות סיבוב במחנה. אנחנו הולכות ביחד והיא מראה לי את ארנבות הבר שהיא ראתה בבוקר. וואו איזה חמודות, מקפצות ממקום למקום.
הגברים ממונים על הצד הטכני- והם מטפלים בו, מרוקנים מים אפורים, מרוקנים מים שחורים-
dump, או כמו שמעיני קורא לזה- dump-shit.
מוואנקה לקווינסטאון יש שתי דרכים להגיע:
הראשונה- כביש 6, ישיר, קצת יותר ארוכה אבל נוחה, דרך העיר
Cromwell.
השנייה- דרך קצת קצרה יותר אבל מפותלת, כביש תלול וכמתבקש מזה- נוף מדהים! נקראת- (
Cromwell range summit pass).
כמובן שבחרנו בדרך הנופית, המרהיבה- יש לציין, הכביש בחלקו אכן תלול, צר, אבל לגמרי
doable, הוא שווה את הזמן.
כבר בתחילת המסלול (איזור שימור פיזה) יש משני צידי הדרך סוגים של תורמוסים בכל מיני צבעים וגוונים שלא חלמתי שיש, נחלים מבצבצים מכל מקום, ויופי בלתי נתפס.
אנחנו מחנים את הקרוואן והולכים להינות מהתורמוסים מקרוב, מצטלמים, אחרינו מגיעה עוד משפחה יפנית, גם הם מתפעלים מהיופי.
אני לא יודעת כמה זמן הפרחים עדין יפרחו, אבל בדצמבר כדאי לחלוטין לנסוע, 
בהמשך הדרך, קצת לפני העיירה קארדונה אנחנו חוזים במייצג חזייתי בלתי ברור, בכניסה לחוות סוסים על גדר החווה תלויות חזיות בכל הצבעים, המינים, הגדלים, והמחירים...
ממשיכים בדרך עוברים את העיירה קארדונה, משוחחים עם ברנש חביב שאחראי על כביש סגור במעלה איזה גבעה.
הנוף קצת משתנה, קצת צהוב, ויש המון המון שיחים בצורת פונפונים ירקרקים.
עוצרים לתצפית ונראה כאילו מישהו צייר שמיכת טלאים מופלאה ביותר, וואו...
מגיעים לקווינסטאון (
queenstown), מוקפת בפסגות של הרים שפיציים, ומסביבה אגם וואקאטיפו (wakatipu) הכחלחל והיפיפה.
נסיעה לצד האגם, כניסה לעיר ואנחנו נוסעים להתמקם
ב-
creeksyde top 10 holiday park,
פארק מקסים, במרחק הליכה ממרכז העיר, התמקמנו, משום מה קיבלנו 2 מקומות חניה בעוד שכל הפארק היה צפוף כמו סרדינים ולא ניתן לדחוף אפילו גפרור/זבוב נוספים...
יהודה ראה שבבית הפרטי של השכנים בחדר שבקומה השניה יש חמור... אחרי התבוננות נוספת ניב הפריך את הטענה וגילה שזה מתקן הליכון, יהודה הולך לבדוק שוב ואמר שצריך הרבה דימיון כדי לראות שזה הליכון.
זה היה משעשע מאוד.

בימי ראשון מתקיים שוק אמנים על חוף הים, לבשנו מעילים (כי ירד גשם)
וצעדנו למרכז העיר, כשהגענו כל האמנים שנלחצו מהגשם קיפלו את היצירות שלהם ולא הספקנו להינות...
בינתיים יצאה השמש, וטיילנו לאורך החוף והרחובות החוצים מעלה, קנינו קצת פיטשיפק'ס להנאת הבנות שבחבורה.
לפתע נגלה לנגד עיניינו מחזה שעיניין את כולם- גלידה פטגוניה, שהומלצה ע"י הספרים וע"י מטיילים שכבר היו פה. נכנסנו לטעום האם יש אמת בדבר...
ואכן הגלידה הזאת מעולה!!!!!!!!
כל אחד בחר טעם אחר, וכולנו טעמנו מכולנו- הכול מעולה.

בהמשך צעדנו לפארק הקיווי והציפורים של קווינסטאון, הכניסה הייתה יקרה בטירוף- כמעט 600 ₪ אז ציפינו לפארק מפואר, אבל היה די מאכזב, נכון , ראינו יש פה ציפורים בסכנת הכחדה, אבל הפארק לא מרשים, לא מאתגר וההליכה בין הביתנים/כלובים לא נוחה...
הדבר היחידי הטוב- שסימנו
v על צפייה בקיווי- החיה הלאומית של ניו זילנד, והם מתגאים בה כמעט כמו שאנחנו מתגאים בצה"ל.
ראינו אותה באמת, ולא כבובה לאוטו או כמגנט, צפינו בה אוכלת, ובה לציון גואל.

הקיווי היא חיית לילה ויצרו בשבילה תנאי מעבדה מיוחדים, הכלוב חשוך אסור לצלם, וחייבים להיות בשקט. (גם מכוערת וגם רגישה).
את האמת, לא ברור מי בחר בחיה (המכוערת להחריד) הזאת לחיה הלאומית, אבל מי אני שאתווכח איתו.
כמובן שבכל פעם שאמרתי שהקיווי חיה מכוערת קם סנגור (מעיני) שכעס עלי, כי אמר שהקיווי מבינה מה שאני אומרת והיא נעלבת וזה לא נעים לה... (השתדלתי, אבל היה לי קשה להתאפק, היא באמת מכוערת...).
מכוערת- כבר אמרתי???

חזרנו למחנה- הפארק הזה מאוד מיוחד, בכל פינה יש פסל סביבתי ייחודי, ציור קיר גדול, איזור הברביקיו מעניין, אבל יש מעט מידי שירותים ומטבחים על כמויות האנשים שהיינו בפארק.
מבשלות, אוכלים בשמחה, יהודה שוטף כלים... מקלחות ...
ושינת לילה מתוקה.

לילה טוב ונשיקות, ריני, קווינסטאון, ניוזילנד

שדות התורמוסים בדרך בין וואנקה לקווינסטון

מייצג החזיות

עוד ועוד תורמוסים שלא נגמרים...

ארוחת ערב בפארק הקארוונים

מקנחים בגלידת פטגוניה המעולה !

המזח בקווינסטון

יום שני, 29 בדצמבר 2014

אז אל תשכח שהבטחת שנגדל... לשחק שוב בלייק וואנקה

26.12.2014 

וואנקה, איזה יפה וואנקה... אפשר להישאר פה עוד כמה שבועות? חודשים?
וואנקה נמצאת במחוז שהתברך בטבע בתולי ומרהיב, הרים מושלגים וההר השני הכי גבוה בניו זילנד- הר אספאיירינג (
aspiring- 3035m).
יום שמש עם עננים, קמים מוקדם ונוסעים לעולם הפאזל (
puzzling world), מקום שבו הכול סובב על אילוזיות, וחשיבה אחרת למוח. כשנכנסים יש המון משחקי חשיבה מעץ (כמו שיש בחנות בתחנה בתל אביב), אח"כ נכנסים לחדר הולוגרמות, אח"כ נכנסים לחדר שהוא בשיפוע של 15 מעלות - כולם חוץ ממני נכנסו, אני הצצתי פנימה וזה הספיק לי לחטוף סחרחורת...
חדר תעתועי ראיה, חדר עם תמונות מיוחדות ועוד ועוד.
ניב יהודה והילדים האמיצים יצאו אל המבוך- מבוך ארוך, תלת מימדי (גשרים ומנהרות), יהודה חזר אחרי חצי שעה –נמאס לו, וניב והילדים סיימו את המבוך בהצלחה ונהנו מאוד.
הצטלמנו בחוץ בכל מיני פוזות מצחיקות... מפה לשם ומשם לפה- בילינו פה שעתיים וחצי מקסימות!
אנחנו הבנות עצרו לעשות קניות – נראה שכל העיירה בסופר, גם קונים וגם מוכרים, מלאן סדרנים (מי צריך כל כך הרבה) ומאחורי כל אחת שעוזרת לארוז מחכה אחת בסטנד ביי ל- אלוהים יודע למה...יש עוזרות לעוזרות שעוזרות לעוזרות.
הבנים נסעו למוזיאון כלי טייס ישנים וצעצועים ישנים, הם מאוד נהנו ואמרו שהיו יכולים לבלות שם עוד כמה שעות... בפעם הבאה שיבואו לניו זילנד שילכו שוב...


נוסעים לשפת האגם לאכול ארוחת בוקר צהריים, נפלא.
מנמנמים, נחים, משתוללים, קוראים, כותבים בלוג, בוהים- כל אחד ומה שמתאים לו...
פוגשים שוב את שירן, יהודה מדבר איתו ארוכות ובסוף מזמין אותו לשתות איתנו קפה/תה. נפרדים לשלום...
מטיילים עוד טיפי עם הרכב, מגיעים למפרצונים – כמו גלויות, ואח"כ חוזרים למחנה, כביסות...
היום יוצאים לאכול בחוץ, הבחורה מהקבלה ממליצה על מסעדה נחמדה, מאוד פופולארית, מלאה באנשים. מזמינים אוכל, לחלקנו מגיע אוכל אחר (המלצרית לא הבינה מה רצינו, וגם חשוב לציין שבניו זילנד- קצת כמו בהודו- לאוכל יש זמן משלו- לוקח בערך 40 דקות עד שהאוכל מגיע...)
מקנחים במשהו לא מוסבר (חתיכות פבלובה עם קרם ופירות יער- הכל מעורבב) אבל טעים... ומעיני רוצה שאקח את המתכון ואכין כזה בבית, אני מבטיחה לנסות.
חוזרים למחנה שבעים, ועייפים.

לילה טוב, וואנקה לילה שני, ניו זילנד


חדר הפרצופים - נראים לכם בולטים ?

כולם שקועים !

שעשועי צילום









מעין והילה שומעים מוזיקה בדרכים...

מי נהר זורמים, הבט...

25.12.14

קמים מאוחר יחסית- שמונה וחצי, קרן שמש מלטפת אותנו, לאט לאט מתארגנים... יהודה אומר שהוא ער כבר שעתיים...
אסתר ואני מנצלות את העובדה שפארק הקרוואנים הזה נקי מאוד ואנחנו מתקלחות על הבוקר וחופפות שיער, המקלחות חדישות והפארק מסודר נקי ונעים... חוץ מהעובדה שהוא נמצא בסוף העולם שמאלה- הכל טוב פה.
יוצאים לדרך- היום אנחנו נוסעים עד לוואנקה המקסימה.
אחרי רבע שעה כבר אפשר להבחין מצד שמאל בנהר האסט שמיימיו מנצנצים בשמש, מצד ימין מפלים מפלים לאורך הדרך...מפלים שנופלים מגובה רב מדרגות מדרגות... ולא רשומים באף ספר...
במהלך הנסיעה מעין פוצח בשירה, ומחפש חרוזים מצחיקים לשמות חברות הקרוואנים האחרים שאנו פוגשים בדרך..."מאווי הכחול- נראה כמו תרנגול", "בריץ הדביל נראה כמו פיל", "לוסי ג'וסי אחרונה כי היא הכי גרועה"...
אנחנו בחברת- KEA
    מעין הבטיח למצוא חרוז טוב לחברה שלנו...
ממשיכים בנסיעה ועוצרים במפל
 Tunder creek נמצא שתי דקות מהכביש הוא מקסים, 

שווה את העצירה.
נוסעים עוד קצת ומגיעים למעבר ההרים האסט- 563מ' שנפתח בשנת 1965, יוצאים מקרי הקרוואן כדי להצטלם, וכשעולים כולם חייבים להגיד רצוף ובמהירות - I passed the Haast pass 
, זה עסק לא פשוט, אתם מוזמנים לנסות!

הנסיעה מזכירה לי את הסלון של אדווש, אין ספק שהתאמת הצבעים היתה מושלמת- האבנים אפור, המים טורקיז – תכלת...
בהמשך הנסיעה עוצרים ליד מפל נוסף, אבל מיוחד,
Fantail, מקסים, הליכה של דקה מהחניה... ומתגלה עולם, המון המון המון אבנים בכל מיני גדלים שאנשים עורמים אחת על השניה למגדלים. התחרות הסמויה היא כמובן- מי בונה את המגדל הכי גבוה....
במקרה הכינותי מראש מהנדס גדול ומהנדס קטן, שניהם בנו מגדל לתפארת מדינת ישראל. אחרי ההצלחה הכבירה הם החליטו שהם חוצים את הנחל שזורם שם וקיבלו נמק מהקור... גם הילה צלחה חצי מהדרך בהצלחה...
כשאנחנו מסיימים את כל "משימות" המפל בהצלחה וחוזרים לקרוואן לארוחת הבוקר, אסתר ניב ויהודה מדברים עם זוג מאנגליה שמטיילים כבר שנה וחצי (בהמון מדינות), בקרוואן שהוא בנה באנגליה... משהו מיוחד. מחליפים מיילים וממשיכים בנסיעה.
נקודת העצירה האחרונה להיום- הבריכות הכחולות (
Blue pools), כבר בחניה פגשנו ישראלי- שירן, שמטייל פה כבר 9 חודשים, וזו הפעם השנייה שלו בניו זילנד...
המסלול קילומטר לערך- ובו עוברים גשר תלוי אחד, ממשיכים בהליכה ובגשר השני רואים את המים הכחולים המשגעים, יורדים מעט ו... ניב מעין והילה נכנסים לשכשך רגליים ברכיים ועוד טיפה... קר... אבל הם מאוד נהנים.
בינתיים אסתר יהודה ואני מצלמים ואוספים אבנים- יפה פה!

ממשיכים בנסיעה עוברים את העיירה מאקארורה- שבה גרים כ- 40 תושבים, וואו ממש עיר בירה...אנו פוצחים בשיר המקרנה שהתחלף בשיר המאקארורה... הייי מקרורה!!
בהמשך הנסיעה מתגלה
Lake Wanaka, מים טורקיז, עוצרים ליד האגם, מוציאים כיסאות ועושים קפה, שמש מדהימה, נעים, שומעים את השיר של קרן פלס על אגם וואנקה. ונשענים אחרונית בכיסא. נרגעים.
ניב אומר שאחרי כמה ימים בסוף העולם שמאלה/ ירוחם, חזרנו לציוויליזציה... אפילו הקליטה חוזרת לטלפון, וואו.
עוברים את אגם וואנקה ומייד אחריו את אגם האוואה
, שני מקווי מים ענקיים מוקפים גבעות וצוקים מרהיבים. מצלמים, מצלמים, מצלמים!!!!!!!! זה ממש יפה כמו בכל עלוני המידע שמראים- כמעט אין עננים, ושום דבר לא מסתיר את ההרים העצומים שיש פה, הניו זילנדים לא משקרים, באמת יפה פה-  פשוט נוף אלוהי.
מגיעים לוואנקה- איזה מקום מתוק, עיר נופש ארופאית טיפוסית, צעירים משתזפים על החוף, יושבים בבתי קפה, העיר תוססת, כריסמס- כולם בים,
ועל זה נאמר-
WOW
נוסעים לפארק הקרוואנים שלנו להלילה-
ולמחר בלילה-
Aspring Campervan Holiday , של קיווי.

פארק מסודר, נחמד, די נקי, יש סאונה, יש ג'קוזי, המטבח סביר.
מבשלות... אוכלים/טורפים את האוכל, יהודה ואסתר עושים חיסול, וכולנו נשפכים במיטות... (חוץ מהילדים שממש לא רוצים ללכת לישון).

לילה טוב, אגם וואנקה, ניו זילנד


פטריית יער מיוחדת מאד...


אגם וואנקה

מיישמים את השיר של קרן פלס: "הבטחת שניסע שוב לשחק בלייק וואנקה"


חוצים את הנהר

מגדלי האבנים

Blue Pools


יום שישי, 26 בדצמבר 2014

כריסמס בסוף העולם שמאלה...

24.12.14

בוקר, קפה, נוף קרחונים לפנינו... ממש ממש איך שפותחים את דלת הקראוון מקבלים מנת יופי לא נתפסת.
בוקר טוב עולם!!!
נפרדים מהקרחון ובליבי קנאה קלה שמתעוררת עם כל רחש מסוק שאני שומעת באוויר, כיף להם, על מה שמצפה להם.
העיניים מסתכלות על הנוף המהמם הזה, הכול ירוק, לבן, טורקיז, אפור...
העיניים לא שבעות מהמראות האלה, כל הזמן מסתכלות, בולעות הכול... ובניגוד מוחלט לעיניים המחפשות- הלב והנפש רגועים- חופש, לא חושבים על כלום, הכל טוב!!!
ממשיכים במסלול שלנו- נסיעה של 45 דקות, הדרך מפותלת, ובקרוואן כמו בקרוואן אם הדברים לא סגורים במגירות יש סיכוי גדול שהם יפלו.
באחד הסיבובים הנייר הסופג נופל, אח"כ נפלו הקרקרים, הילדים צחקו שכל פעם שנופל משהו הם יצעקו שזה הופך לאבקת... קרקרים, אבקת... טואלט...
היה מצחיק...
הנוף בדרך היה מרשים ביותר, הר טזמן והר קוק נפרשו לנגד עינינו...לא היה שום ענן שכיסה אותם...(מצב די נדיר)...
אחרי כמה דקות החנינו את קרי החלפנו לחולצות קצרות- חם היום, התחלנו את ההליכה לאגם מתיסון
, הלכנו חצי שעה עד לתצפית מרשימה מאוד, שבה רואים את ההרים עם האגם.
חוזרים לקרי – מכינים בצ'יק ארוחת בוקר, מסתכלים אל השמיים ו... זהו- הר קוק מכוסה כולו – עננים.

מתחילים את הנסיעה דרומה להאסט...
אחרי 45 ק"מ עוצרים את הקרוואן ומגלים חוף שכולו מלא אבנים כתובות/ מצויירות של אנשים מכל העולם. מקסים. כל אחד משאיר חותם קצר... אז השארנו גם משהו קטן למזכרת. זבובי החול הזכירו לנו מדוע לא היה כדאי לנו לעצור דווקא בחוף הזה ושוב החליטו לטפוס איתנו טרמפ דרומה...
המלחמה איתם היתה קשה- אבל ניצחנו !!!
עוצרים ב Knight Point  לתצפית, המים העמוקים באיזור הזה והזרמים המגיעים מהקוטב הדרומי הופכים את האיזור לעשיר בדגה, וניתן לראות פה כלבי ים, עופות ים ועוד...
היה נראה שיש משהו במים, אבל ממש מרחוק ולכן, אנחנו וכל האנשים שהיו אתנו בתצפית לא היינו בטוחים מה רואים.
בדבר אחד היינו בטוחים במאה אחוז- זבובי החול הם מטרד!!!

העצירה הבאה הייתה בשייפ קריק, הלכנו מסלול הליכה קצר- 20 דקות, אל יער וביצת הקאהיקאטאה. מסלול חביב שרואים בו ביצה ויש הסבר קצר על הסלים שקולעים מהצמחים שבביצה. מסלול חביב – אפשר לוותר.
נסענו הלאה ונכנסנו למחוז האסט, אם ניב חשב שאתמול זה ירוחם, אז הוא טעה ובגדול... פה זה האימא של ירוחם...עיירה מבודדת משנות השלושים של המאה הקודמת, אבל מקסים מקסים פה.
הגענו לטופ 10, ערב כריסמס, הכל נסגר מוקדם, נסענו בזריזות (על הקשקש) לתדלק...
בטופ 10 חבר'ה צעירים מגרמניה מכינים עץ מולד מיניאטורי נחמד,
ניב שם לנו בדי.וי. די פרק מ
צחוק מעבודה, נחמד...
כשעייפים, הולכים לישון.

לילה טוב, ריני, שום מקום, האסט, ניו זילנד



פותחים את הבוקר עם קפה, עוגיות... ונוף מדהים
גשר הכניסה לאגם מתיסון

אגם מתיסון והר קוק ברקע
הסמל הלאומי של רשות שמורות הטבע הניו זילנדי - פריחת שיחי השרך המקומי
הר קוק במלוא תפארתו (ההר הגבוהה בניו זילנד - 3755 מ')

מול האוקיינוס - חלוקי נחל עם כתובות... גם אנחנו השארנו.

הנוף הנשקף מ Knight Point




סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...