יום שני, 8 בספטמבר 2014

נוסעים... זה אמיתי!

אני לא מאמינה
הרגע החלטתי שזהו, אני לא דוחה את פתיחת הבלוג אפילו ביום נוסף...
אומנם נשארו לנו עוד שלושה חודשים ועוד יומיים...
)
אבל מי סופר? אני .. אני ...) כל יום שעובר -לא חוזר...
ומקדם אותנו אל עבר הטיול המיוחד המיוחל.

אף פעם לא הייתי מעולה בכתיבת חיבורים או טורים לעיתון של בית ספר, אבל בשביל שתישאר לנו מזכרת נחמדה מהטיול ונוכל להיות בקשר עם המשפחה והחברים החלטתי שזה מרגש ואפתח בלוג!
(זה גם די cool בסך הכל).

איך הכל התחיל?אני לא באמת זוכרת....אני חושבת שחמותי (אסתר) ואני התקשקשנו לנו בחלומות על טיולים במדינות רחוקות (אסתר ויהודה- חמי, חזרו אז מטיול לדרום אמריקה ... ) ובאחת השיחות העלינו על המוקד את ניו זילנד-חלום רחוק...
(רחוק גם בקילומטרז)
אסתר ויהודה רצו להגיע לשם לטיול...

ומאז הכל התגלגל... מתי לנסוע..באיזה פורמט... לכמה זמן...ועוד ועוד מחשבות ותהיות ולבטים וילדים וכן ולא וכן ולא.
וכן...
בעצם - למה לא?כי זה רחוק? אז מה!

אז... 
החלטנו- ניסע כולנו ביחד. סבא יהודה, סבתא אסתר, הורים - ניב ואני (ריני),  מעין (בן 9) והילה (בת 5) 

ההתרגשות התחילה רשמית!!!
זה היה לפני יותר מחצי שנה... והזמן - הזמן- הוא עובר (אם רוצים או לא)... והטיול מתקרב...

אני יושבת כבר קרוב לחמישה חודשים על מסלולים.. מחפשת, קוראת, מתייעצת ומידי פעם מתייאשת, מניחה, עוזבת ... ושוב חוזרת. אוספת מידע! ומידע יש בשפע!
משגעת את אסתר עם האי הצפוני האי הדרומי... ואנחנו מידי פעם יושבות ביחד מתאמות, מגבשות מסלולים סופיים.

כרטיסי טיסה, כרטיסים למעבורת- יש.
מסלולי טיול- עובדים על זה
רשימת ציוד וטיפים- רק הולכת וגדלה...

אני חושבת שזמן תיכנון הטיול שם בכיס הקטן את זמן הטיול עצמו - קצת כמו ארוחה טעימה- מבשלים כמה ימים ואז בעשר דקות הכלים ריקים וההנאה והשובע מגיעים...מתכננים חודשים ואז פתאום אתה נמצא על המטוס חזרה לארץ...
אבל עם חוויות... אני מחכה לחוויות, מקווה שיהיו טובות ומאתגרות במידה.

נחת!!!

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

לא להאמין אבל נגמר הטיול, יום אחרון שלנו, אחר הצהריים אנחנו צריכים להחזיר את הקרוואנים למשפחות שלהם. אלו היו תשעה ימים של פאן שבשקט ובקלות ...