יום שני, 29 באוגוסט 2022

Home is wherever I'm with you

 25.8-26.8

מוזמנים ללחוץ על הקישור- Home is wherever i'm with you

כרגיל בלילה שלפני החזרה לארץ ההתרגשויות והבאסה עושים לי בלאגן בגוף ובראש, אז כמובן שהשינה שלי היתה ממש קלה וכמעט לא ישנתי.

ראיתי את השעון כמה וכמה פעמים בלילה…

בסוף האור מבחוץ דירבן אותי לקום,
התקלחתי וחיכיתי לשאר החברה שיקומו…

כשסגרנו לפני כמה חודשים את הטיסות, היו אמורות להיות לנו שעתיים וחצי קונקשיין בטורונטו, ולפני חודש קיבלנו הודעה שהקונקשיין קוצר לשעה ו-20 דקות, שזה… איך נגיד את זה… קצת לחוץ.
אז החלטנו לנסות את מזלנו ולעלות על טיסה מוקדמת מהליפקס לטורנטו, זה ירווח לנו את ההמתנה בטורונטו.

הזמנו מונית ל-9 בבוקר.

כשניב קם הוא קיבל מייל שהטיסה מטורנטו לישראל נדחית בחצי שעה, זה טוב לנו, ועדיין נשאר בתוכנית המקורית, לנסות לעלות על טיסה מוקדמת.

ארוחת בוקר זריזה, אריזות אחרונות=לדחוף את כל מה שעוד נשאר בחוץ.

ארבעת הצימידנים נשקלים באופן מסורתי ועתיק, מרימים ומעריכים את המשקל- נראה לנו ממש סבבה.
מעמיסים על העגלה ויורדים ללובי.

מגיעים לשדה התעופה של הליפקס, בו נחתנו בדיוק לפני חמישה שבועות.
זה שדה קטן יחסית, נקי ונעים עם הרבה עובדים אדיבים.

אין תורים ואנחנו מתעניינים באייר קנדה לגבי הטיסה המוקדמת, הם מבררים ושוב מבררים, בסבלנות נחמדות וסופר חייכנות.
ואכן, יש מקומות על הטיסה, אחלה.
מתבצע צ׳ק אין זריז, שקילת מזוודות… שום בעיה, יש לנו עוד המווון מקום, טוב, בתכלס לא קנינו הרבה.

בטיסה אנחנו מתפצלים, מעין הילוש ואני יושבים ביחד וניב כמה שורות לפנינו.
זאת טיסה של שעתיים שעוברת יחסית מהר, למעט כמה כיסי אוויר לא סימפטיים.
האנשים במטוס שקטים, משאירים מטוס נקי, כולם שומרים על מסכות לפי החוק בקנדה…
ולמה אני מדגישה את כל זה???
חחח, ברור לי שברור לכם, אבל חכו, עוד נגיע לשם.

מגיעים לטורנטו,
שדה ענק, עמוס, רועש…
כוורת דבורים, כולם הולכים ממקום למקום…

קיבלנו שוב דייליי בעוד חצי שעה.

כולם מתחילים להיות רעבים,
ישבנו במסעדה עמוסה מאוד, המלצרית שלנו היתה דומה ממש לבעלת הפיצרייה הקשוחה בסרט מיסטיק פיצה.

כשסיימנו חיפשנו מקום לשבת…
שדה תעופה ענק, מעט מאוד מקומות פנויים.

בסוף מצאנו, בטרמינל המרכזי, ושם חיכינו וחיכינו וחיכינו…

קצת לפני הטיסה הלכנו לגייט שלנו, ואחרי חמישה שבועות פתאום שמענו מלא עברית!
זה היה מוזר!

שוב קיבלנו הודעה שיש עוד חצי שעה דיליי…
וואי וואי.
אז חיכינו עוד קצת.

אין לי מושג מתי בסוף עלינו לטיסה, נראה לי בערך ב1700,
אבל קצת לפני ההמראה, התחילה סופת גשמים חזקה, והטייס הכריז שעד שלא תהיה הפוגה, נאלץ להמתין במטוס, ושיש בערך עוד 10 מטוסים לפנינו…

אז, חיכינו עוד שעתיים ישובים בתוך המטוס, כשגשם סוער עם סופת ברקים מתחוללת לנו מעל הראש- מתכון מושלם לפחדנית כמוני.

בסוף זה קרה, הגשם נחלש ובשעה 19:25 המראנו.
הטייס אמר שבמקום ב11 שעות נעשה את הדרך ב- 9:50, כלומר- הוא ישים גז! כל הכבוד!

הטיסה היתה סבירה מבחינת כיסי אוויר, למרות שהיו כמה לא חביבים במיוחד…
אבל היא לא היתה סבירה מבחינת הרעש, הטינופת, הרוב לא הקשיבו, כל הזמן עמדו, צעדו מצד לצד… לדיילות לא עזר קול התחנונים והבקשות המנומסות.

גם כשהיו כיסי אוויר משמעותיים והיה שלט חגורות, אנשים פשוט הסתובבו, לא שמו מסכות
הטייס התעצבן, ממש!!
פעם ראשונה ששמעתי טייס כורז כמה וכמה פעמים ומזהיר את האנשים שהוא ידווח על אי-ציות לרשות הפדראלית.

עוד סגה נוספת היתה כשמספר אנשים גדול החליט להתקבץ במקום אחד ולהתפלל, אז, שוב עלה הקברניט וביקש לפזר את ההפגנה בגלל נהלים בטיחותיים…

העברנו את הטיסה בנטפליקס, מוזיקה ושינה בצורה של ביסלי גריל.
בין לבין בהינו במסך שמראה את מסלול הטיסה של המטוס על פני כדור הארץ- מרתק!

שעה לפני הנחיתה, שכולנו כבר במצב כפית, הקברניט שוב כורז בקול סמכותי- ואומר-
״יש לנו שעה עד הנחיתה, יש לכם חצי שעה להתארגן בכל מה שדרוש לכם, בעוד כחצי שעה נכנסים לגבול מדינת ישראל, ומהרגע הזה לא אסכים לאף אחד לקום, אפילו לא לשירותים, מקווה שהייתי ברור״.
הוא פשוט הבין עם מי יש לו עסק, ובמקום להיות טייס, גינן את הישראלים הלא קשובים.
ואכן, רובם הקשיבו!

כבר חווינו נחיתות רכות מזו, אבל נחתנו.
הדרך החוצה היתה זריזה
וקדירת החום של הארץ קידמה את פנינו באהבה ולהיטות.

ניגשנו לבדוק אם תפילת המזוודות נענתה… לקח להם קצת זמן, אבל בסוף הן הגיחו לאוויר המסוע!
כל המזוודות- מדהים!!!

יהודה פגש אותנו באולם קבלת הנוסעים, לא להאמין שחזרו להפעיל את המקום הזה, הוא היה סגור המון זמן בגלל הקורונה.

העמסנו את הדברים ויאלללה, הביתה.

כשהגענו הביתה חיכו לנו ברכות ופינוקים מחברים טובים ויקרים שעשו לנו כל כך טוב על הלב וריככו את הקושי להגיע חזרה לשגרה אחרי מסע ארוך…
לחשוב שהם חשבו עלינו וטרחו בשבילנו, זה משמח!
תודה רבה יקרים, זה היה משמעותי מאוד. וטעים!!!!

ניב והילוש נסעו להביא את ג׳ספר, וואו כמה התגעגענו אליו והוא אלינו(בעיקר לניב, אבל לא נהיה קטנוניים).
הוא שמח לחזור הביתה.
הבית שהיה נקי עד עכשיו התמלא מהר מאוד בשערות ג׳ספר… מחר נעשה לו סירוק ומקלחת.

דיברנו עם המשפחה שלי, מאוד התגעגענו אליהם!
בערב, אכלנו אצל אסתר ויהודה. אסתר פינקה בארוחת ערב כמו שרק היא יודעת להכין, הכול היה כל כך טעים.
פשוט מרגש, היא עבדה כל כך קשה להכין לנו מאכלים שאנחנו אוהבים. אלופה!!! תודה!!!


לילה טוב, הגענו הביתה.


נ.ב-
תודה גדולה ומיוחדת לניב שמעבר לעובדה שהוא נהג ותיפעל את המפלצת הרחבה והארוכה הזאת בכבישים רעועים וצרים, הוא מצליח כל פעם מחדש להפתיע אותי ברוגע וביכולת להקליל את הסיטואציות שאני כל כך טובה בלהילחץ מהם או סתם להזעיף פנים. אוהבת׳ותך.

תודה לנערים שלי, מעיני והילוש, שנגררים איתנו לקצוות תבל ואפילו עושה רושם שנהנים…
בטיול הזה יותר מטיולים קודמים, הייתם שותפים מלאים לעשייה ולעזרה ביום יום של הטיול.
למדתי על כל אחד ואחד מכם כל כך הרבה תוך כדי תנועה, מה חשוב לכם, מה מעצבן אתכם, ממה אתם נהנים… ועוד!

אז- שתדעו ש-
Home is wherever I'm with you


תודה ענקית לכל מי שקרא התמיד, התרגש, התעניין והיה שותף לטיול-מסע שלנו…
אני מעריכה את זה מאוד.
התגובות שלכם עושות לי שמייח בלב,
בקרוב פוסט סיכומים אחרונים בהחלט,
אבל קודם תנו לי יום יומיים לחסל את הג׳ט לג המתעלק הזה…
אוהבת אתכם, ריני❤️

מעמיסים את המזוודות למונית של הנהג האיראני 

המלון שלנו בדאון טאון הליפאקס

מחכים לטיסה בשדה התעופה בהליפאקס

בשרוול בכניסה למטוס - מה כבר נגמר ?

ביי ביי קנדה

3 ראשים בולטים

עוד קצת ומגיעים

זהו - נחתנו בישראל

ברוכים הבאים הביתה


Celebration-Let's all celebrate and have a good time

 24.8


ב7:00 אני שומעת רעשים, דלתות נפתחות ונסגרות, הבידוד פה לא משהו… השכנים יצאו מוקדם.

אני קמה והולכת לסלון, רואה את מעיני ישן על הספה.
מה קורה? מסתבר שהוא ישן עם ניב ולפני שעה בערך, ניב השתלט על המיטה, עשה לו צ’ק אאוט, הוא לא רצה להפריע לניב אז הוא עבר לסלון… חמוד!
שלחתי אותו למיטה שלי שישן עוד קצת.

בינתיים אירגנתי להילוש שלט יומולדת שמח, צלחות צבעוניות, תמונות, מתוקים, ברכות ועוגה תות קטנה שניב קנה אתמול בלי שהילוש תשים לב…
ניב הצטרף להכנות וחיכינו!
כשהילוש התעוררה שרנו שירים וחגגנו.
מזל טוב ילדה מהממת שלנו, שתמיד יהיה לך טוב, בריאות טובה, חברים טובים ואהבה.

ירדנו לאכול ארוחת בוקר במלון, ארוחה אמריקאית-קנדית סטנדרטית, נקניקיות, צ'יפסים, חביתות וכו'… בחרנו לנו דברים אכילים.

אחרי הארוחה הזמנו אובר לצד השני של העיר, לאאוטלט שהמליצו לנו עליו.
היינו רק בחלק שלו, והמסקנה מהחלק הזה- הנעלים יקרות כמו בארץ, לפעמים אפילו יותר.
ואין מה לקנות!
בקיצר
ניב ומעין קנו מכנסי ריצה…
מבאס, זה לא ארה״ב עם הסיילים.
התעייפנו, לא כיף להיות במול בלי אוטו/קרוואן, אז שוב הזמנו אובר וחזרנו למלון.

נחנו,
בצהריים המאוחרות יצאנו לאכול בפיצרייה שראינו אתמול, כשעברנו שם היו מונחות פיצות שנראו מעולה על השולחות והריח היה מעולה
אמהמה, הגענו וזאת פיצרייה בהרצה ונפתחת רק בשישי, שיהיה להם בהצלחה…
היא נתנה לנו המלצה על פיצה אחרת באותו רחוב. Yeahyeahs, יאיאז… שם מעולה.

הזמנו פיצה, לדעתי אחת מהטובות שאכלתי, האחרים אמרו רק טובה!
הזמנו אצבעות שום, גם היה טעים… בקיצר מומלץ!

כשחזרנו לחדר הילדים רצו להישאר, ניב ואני יצאנו לסיבוב בנמל, הפעם הגענו עד לסוף שלו, לדרום הנמל.
בדרך ראינו ערסלים כתומים שנמצאים על הדק מהעץ לרווחת התושבים.
ראינו מסעדות נחשבות שקראתי עליהם כשהכנתי את הטיול.
ראינו מבחוץ את הבניין של ״דיסקברי סנטר״.

בהמשך הנמל הגענו לרציף 21, ובו ממוקם מוזאון ההגירה הקנדי.
משנת 1867(שנת היווסדה של הליפקס) היא מכונה- ״שער הכניסה הימי המזרחי של קנדה״.
במוזאון יש סיפורים על המסעות שאנשים ומשפחותיהם עברו בים.

בקדמת המוזאון יש קטר רכבת ארוך בו האנשים היו יוצאים למצוא מגורים מערבה מפה.
יש גם כמה פסלי ברונזה המתארים הגעה של אנשים מהעולם אל קנדה דרך הרציף הזה.

בסוף הנמל יש את השוק המפורסם של הליפקס, אבל הוא היה סגור היום.
בעיקרון יש בו יותר מ250 ספקים מכל רחבי נובה סקוטיה.

כשחזרנו ראינו משאית קירור של צים- מה כבר יכולים להביא מישראל לפה? אולי בננות? לא יודעת…

חזרנו למלון, זהו, הגיעה השעה לארוז והכי חשוב זה שאף אחד לא ידבר איתי ולא יפריע לי…
מעיני מסתכל מהחלון הגדול
הילוש וניב הלכו לסטארבקס.
אני מוציאה הכול למיטה, מסדרת, מחלקת לתיקים.
הכול נכנס ועוד נשאר מקום, מעולה!

ירדנו שוב לנמל לסיבוב אחרון,
אנחנו יושבים במסעדה, מזמינים משהו קטן.
ומסכמים את הטיול הנפלא הזה.
קודם כל- שאפו גדול לניב על הנסיעה במפלצת שהיה בהרבה יותר מפלצת מהמפלצות הקודמות והכבישים היו מאתגרים ורעועים.
ושאפו לנוער שהחזיק מעמד בטבע, ביחד איתנו והיו שותפים מלאים לטיול.
ותודה לי על התיכנון!

חזרנו למקלחות ולישון.


הלוואי ונשוב הביתה לשלום, אנחנו מתחילים את התפילות-
תפילת הבריאות, הטיסות, שלא יהיה דיליי, שנצליח להגיע בזמן לקונקשיין, שהמזוודות יגיעו לארץ…
ושיהיה ג׳ט לג מינימלי.

נשיקות ולילה טוב,
הליפקס, נובה סקוטיה

מכינים את החדר ליום הולדת של הילול

מזל טוב - הילה בת 13




נשימה עמוקה ופווווו

שולחן היום הולדת בחדר המלון

ועוגת היום הולדת - טארט תות שדה מצוין

ברחובות

פיצה מעולה ואצבעות שום עוד יותר טובות

חזית בית הקפה בו אכלנו אתמול ארוחת בוקר

הפיצריה

אי ג'ורג' במבט מהנמל

הכניסה למוזיאון ההגירה

הייאכטה שרצינו לקנות



ולגרנד פינאלה- לא ביקשתם אבל קיבלתם- גשם!

 23.08

ככה התחלנו את היום.
את פירוק החיבורים וזריקת הזבל(והיה הרבה זבל), ניב עשה בגשם שוטף.
עוד קצת סידורים ואריזות אחרונות בהחלט!
הבוקר האחרון בקרוואן הזכיר לנו שהמזג אויר בקנדה האטלנטית הוא מה שהוא… אין ויכוחים.
אתמול היתה שמש מושלמת, היום גשום וכתוב בתחזית גשם עד יום חמישי, כמו שאומרים- נראה.


יצאנו מהקמפינג ולא רצינו להאמין שהזמן של הטיול שלנו הסתיים.
כולם ישבו בשקט ולא דיברו…

ניב התנסה שוב במשחק- ״לעבור במסלול הקונוסים״, אבל הפעם הוא עלה שלב, חוץ מהקונוסים שהם בידי-בידיוק לקרוואן, הוסיפו קושי- יורד מבול.
הייתי חייבת לצלם את זה.

הגענו לתחנת הקרוואנים, הפעם להחזרה…
מה? כבר נגמר???

קיבלנו אותנו די מהר,
ניב עבר עם הפקיד על כל הריג׳קטים שהיו לנו לאורך כל הטיול(והיו…).
שני זוגות של גרמנים בדיוק מתחילים את הטיול, אז העברנו להם את מה שנשאר…

העמסנו את התיקים שלנו על השאטל של חברת הקרוואנים, הנהגת הסיעה אותנו למלון שלנו,
ב- Downtown Halifax.

בדרך היא סיפרה לנו שהיא היתה חייטת מוכשרת, לשמלות כלה ואירועים ובגדים בכללי…
בקורונה היא יצאה לפנסיה בגלל הקשיים שהיו…
היא אוהבת אנשים ולנהוג, אז זאת עבודה שהיא אוהבת.
שיתפה בקשיים של היום יום, אישה ממש נחמדה.


הגענו למלון שלנו שנמצא במקום מושלם, על קו המים, ליד טיילת הליפקס, המקום הכי נחשב בעיר.
בגלל שהגענו מוקדם החדר עדין לא היה מוכן, אבל השארנו את המזוודות ויצאנו לסיבוב.
לא תאמינו… הגשם הפסיק!
ותהיה הפוגה לכמה שעות!

פגשנו אישה עם כלב עם נעליים, שדיברה איתנו, סיפרה על אמא שלה שהגיעה בהגירה ממש לנמל פה בהליפקס לפני עשרות שנים…. ועל הדרך המליצה לנו על בית קפה לארוחת בוקר…
הלכנו לשם, אכלנו, היה טעים ונעים.
בדרך ראינו את האוטובוס של Hop&off, עובר ברחובות העיר, הוא כל כך מוכשר שהוא גם נוסע על הכביש וגם שט על המים…
אנחנו נוותר עליו ונלך ברגל לראות את המקומות שאנחנו רוצים לראות.

המשכנו עוד קצת בסיבוב בעיר-
ראינו את מגדל השעון שמהווה את הסמל של העיר(רואים אותו כמעט מכל מקום), נתרם על ידי הנסיך אדוארד הדוכס של קנט במטרה להפוך את החיילים שישבו כאן בתקופת נפוליאון לדייקנים יותר.
האם זה עזר? אין לי מושג…

אח"כ ראינו ציור קיר גדול שנמצא על קיר של חנות ממתקים שיש בה את כל סוגי הגומי שחלמתם עליהם, וגם את אלה שלא...
הוא יחסית מוסתר כי יש שיפוצים מלפניו, יש מצב שעוד כמה חודשים הוא כבר לא יהיה.

כשהתעייפנו חזרנו למלון, חיכינו עוד טיפה והופ… החדר מוכן.
תיקים על העגלה ואנחנו במעלית…
יאללה חדר,שני חדרים- אחד מיטות והשני סלון ומטבחונצ׳יק.
פגז!

העברנו את הזמן קצת בחדר,
ויצאנו לסיבוב נוסף,
הגענו ל- Mall, אבל הוא קטן ולא שווה שאפרט אליו.
משם צעדנו על קו המים, מצפון לדרום- 

ראינו קבוצה של בתים עתיקים שנקראים- ״הנכסים ההיסטוריים״. הראשונים שבהם נבנו ב-1700, פעם ישב פה הבנק הראשון של נובה סקוטיה היום יש פה חנות גלידה ופאבים…

עברנו(ולא נכנסנו)ליד המוזיאון הימי של האוקיינוס האטלנטי (נמצא ממש מול המלון שלנו).
במוזיאון יש אוספים מההיסטוריה הימית הענפה של נובה סקוטיה.
בנוסף הוא מספר על שני אירועים טראגיים ששמה של הליפקס נקשר בהם-
טביעת הטיטאניק ב- 1912- (
מאחר והליפקס הייתה העיר הקרובה ביותר למקום טביעתה של הספינה, אותות המצוקה מהספינה נקלטו בנמל הליפקס וממנו יצאו ספינות החילוץ ומשו את הניצולים המעטים שנותרו).

ופיצוץ הליפקס ב- 1917.

מחוץ למוזיאון רואים את CSS Acadia, כלי השייט ההידרוגרפי הארוך ביותר של קנדה
(סיקרן אותי לדעת את ההיסטוריה שלה- הושקה ב-1913 באנגליה, כלי השיט הראשון שתוכנן ונבנה במיוחד כדי לסקור את המים הצפוניים של קנדה, בשנותיה הראשונות, היא הייתה אחראית על מחקר הידרוגרפי חלוצי במים הארקטיים של קנדה, בשנותיה האחרונות שימשה לשרטט את החוף של ניופאונדלנד לאחר שזו הצטרפה לקונפדרציה ב-1949, ויצרה תרשימים חדשים לגמרי ועדכנה כמה שהיו בני כמעט מאה שנה).

רגע לפני שעלינו למלון, אכלנו ב- Five Guys, מעיני רצה לאכול שם כבר הרבה זמן, והפעם זה קרה...
המבורגרים והמווווון צ'יפס.

חזרנו למלון, בילינו זמן רב מול החלון הגדול של החדר, רואים סירות, ספינות ויאכטות, אנשים על הטיילת, הרבה אנשים.

פתאום ענן כיסה חלק מהעיר ולא ראו כלום, אח״כ הוא התפוגג…

קצת אחרי שקיעה יצאנו לסיבוב נוסף, קצר יותר, התהלכנו שוב על הטיילת, שוקקת החיים.

הגענו למתחם קטן של דוכני אוכל שם קנינו קינוח שנקרא- ״זנב הבונה״, זאת סופגנייה גדולה שטוחה שעליהם יש תוספות מתוקות, ביקשנו בראוניז.
היה טעים וטוב שהיה ונגמר.

במזח ראינו יאכטה שעולה 200 מיליון דולר, והיא למכירה… מישהו רוצה?
לדעתנו יש לה 5 קומות והיא מצוחצחת ומפוארת, לא הייתי מתנגדת לאיזה סיבוב לראות איך היא נראית בפנים…
יא אללה… יש אנשים עשירים בעולם.

חזרנו למלון למקלחות,
קצת שונה מהקרוואן, אני לא אומרת אם טוב יותר או פחות, רק שונה…

לילה טוב… הליפקס


נגמר - הקינג בתחנת ההשכרה...

ברחובות הליפאקס - אוטובוס תיירים שגם שט בנמל

ארוחת בוקר במסעדת Ellis

מעייני מגשים חלום לאכול במסעדת Five guys

קיבלנו בערך 5 ק"ג של צ'יפס

ומעייני כמעט סיים הכל...

רחובות הליפאקס

הילה אמרה שמזכיר את תל אביב

בערב משוטטים בנמל

ואוכלים פעם ראשונה זנב בונה Biver tail

גוש בצק מטוגן עם שוקולד איכותי שנמס